סיפורי מעשיות - מעשה א' - מאבדת בת מלך

ענה ואמר: בדרך סיפרתי מעשה שכל מי שהיה שומעה היה לו הרהור תשובה. וזו היא.

מעשה במלך אחד, שהיו לו ששה בנים ובת אחת. ואותה הבת היתה חשובה בעיניו מאד, והיה מחבבה ביותר והיה משעשע עמה מאד.

פעם אחת היה מתועד עמה ביחד באיזה יום ונעשה ברוגז עליה, ונזרקה מפיו דיבור: שהלא טוב יקח אותך (דער ניט גוטער זאל דיך נעמען). בלילה הלכה לחדרה, ובבוקר לא ידעו היכן היא. והיה אביה מצער מאד והלך לבקשה אנה ואנה.

עמד השני למלכות, מחמת שראה שהמלך מצטער מאד, וביקש, שיתנו לו משרת וסוס ומעות על הוצאות, והלך לבקשה. והיה מבקשה מאד זמן מרובה מאד עד שמצאה. (עתה מספר איך בקשה עד שמצאה) והיה הולך אנה ואנה זמן רב ובמדבריות ובשדות וביערים והיה מבקשה זמן רב מאד.

והיה הולך במדבר, וראה שביל אחד מן הצד, והיה מישב עצמו: באשר שאני הולך כל-כך זמן רב במדבר ואיני יכול למצאה, אלך בשביל הזה, אולי אבוא למקום ישוב; והיה הולך זמן רב.

אחר-כך ראה מבצר (שקורין שלאס), וכמה חילות היו עומדים שם סביבו. והמבצר היה נאה ומתוקן ומסודר מאד עם החילות, והיה מתירא מפני החילות, פן לא יניחוהו לכנוס. והיה מישב עצמו: אלך ואנסה. והשאיר הסוס והלך להמבצר, והיו מניחים אותו, ולא עכבוהו כלל. והיה הולך מחדר לחדר בלי עיכוב, ובא לפלטין אחד וראה, שישב שם המלך בעטרה, וכמה חילות שם וכמה משוררים בכלים לפניו, והיה שם נאה ויפה מאד, והמלך ושום אחד מהם לא שאלוהו כלל.

וראה שם מעדנים ומאכלים טובים, ועמד ואכל והלך ושכב בזוית לראות מה נעשה שם, וראה שהמלך ציוה להביא המלכה. והלכו להביא אותה, והיה שם רעש גדול ושמחה גדולה, והמשוררים היו מזמרים ומשוררים מאד, באשר שהביאו את המלכה. והעמידו לה כסא והושיבוה אצלו, והיא היתה הבת מלך הנ"ל, והוא (היינו השני למלכות) ראה והכירה.

אחר-כך הציצה המלכה וראתה אחד, ששוכב בזוית והכירה אותו. ועמדה מכסאה והלכה לשם ונגעה בו ושאלה אותו: האתה מכיר אותי? והשיב לה: הן, אני מכיר אותך; את היא הבת מלך שנאבדה. ושאל אותה: האיך באת לכאן? והשיבה: באשר שאבי המלך נזרק מפיו דיבור הנ"ל, וכאן המקום הזה, הוא לא טוב.

וסיפר לה, שאביה מצטער מאד ושהוא מבקשה כמה שנים. ושאל אותה: איך אני יכול להוציא אותך? ואמרה לו שאי אפשר לך להוציא אותי כי אם כשתהיה בוחר לך מקום ותהיה יושב שם שנה אחת, וכל השנה תתגעגע אחרי להוציא אותי, ובכל זמן שיהיה לך פנאי, תהיה רק מתגעגע ומבקש ומצפה להוציא אותי ותהיה מתענה, וביום האחרון מהשנה תהיה מתענה ולא תישן כל המעת לעת. והלך ועשה כן.

ובסוף השנה ביום האחרון היה מתענה, ולא היה ישן ועמד והלך לשם. והיה רואה אילן, ועליו גדלים תפוחים נאים מאד. והיה מתאוה לעיניו מאד, ועמד ואכל משם, ותכף שאכל התפוח, נפל וחטפו שינה, והיה ישן זמן מרובה מאד. והיה המשרת מנער אותו, ולא היה נעור כלל. אחר-כך הקיץ משנתו ושאל להמשרת: היכן אני בעולם? וסיפר לו המעשה. (היינו המשרת סיפר להשני למלך המעשה ואמר לו) שאתה ישן זמן מרובה מאד זה כמה שנים, ואני הייתי מתפרנס מהפירות. והיה מצער עצמו מאד.

והלך לשם ומצא אותה. והיתה מצטערת לפניו מאד, כי אילו באת באותו היום, היית מוציא אותי מכאן, ובשביל יום אחד אבדת. אמנם שלא לאכול הוא דבר קשה מאד, בפרט ביום האחרון, אז מתגבר היצר הרע מאד. (היינו שהבת מלך אמרה לו, שעתה תקל עליו האזהרה ולא יהיה מוזהר שלא לאכול, כי הוא דבר קשה לעמוד בו וכו') בכן תשוב לבחור לך מקום, ותשב גם כן שנה, כנ"ל, וביום האחרון תהיה רשאי לאכול, רק שלא תישן ולא תשתה יין כדי שלא תישן, כי העיקר הוא השינה. והלך ועשה כן.

ביום האחרון היה הולך לשם וראה מעיין הולך והמראה אדום והריח של יין. ושאל את המשרת: הראית שזה מעיין, וראוי שיהיה בו מים והמראה אדמומית והריח של יין? והלך וטעם מהמעיין. ונפל וישן מיד כמה שנים עד שבעים שנה, והיו הולכין חילות רבות עם השייך להם, מה שנוסע אחריהם (שקורין אובאזין) והמשרת הטמין עצמו מחמת החילות. אחר-כך הלכה מרכבה ועגלות צב, ושם ישבה הבת מלך. ועמדה שם אצלו, וירדה וישבה אצלו והכירה אותו. והיתה מנערת אותו מאד, ולא ננער. והתחילה לקבול עליו אשר כמה וכמה יגיעות וטרחות גדולות מאד שהיו לו זה כמה וכמה שנים כדי להוציא אותי, ובשביל אותו היום שהיה יכול להוציאני ואיבדו, והיתה בוכה מאד על זה, כי יש רחמנות גדול עליו ועלי, שכל-כך זמן שאני כאן, ואיני יכול לצאת. אחר-כך לקחה פאטשיילע [מטפחת] מעל ראשה וכתבה עליו בדמעות שלה והניחה אצלו ועמדה וישבה במרכבתה, ונסעה משם.

אחר-כך הקיץ ושאל את המשרת: היכן אני בעולם? וסיפר לו כל המעשה, ושחילות רבות הלכו שם, ושהיתה כאן מרכבה הנ"ל, ושהיתה בוכה עליו והיתה צועקת שיש רחמנות עליו ועליה, כנ"ל. בתוך כך הציץ וראה, שהפאטשיילע מונחת אצלו. ושאל: מאין זה? והשיב לו, שהיא כתבה עליו בהדמעות. ולקחה והרים אותה כנגד השמש, והתחיל לראות האותיות, וקרא מה שכתוב שם כל קבלתה וצעקתה, כנ"ל, ושכעת איננה שם במבצר הנ"ל, כי אם שיבקש הר של זהב ומבצר של מרגליות, שם תמצאני.

והשאיר את המשרת והניחו, והלך לבדו לבקשה. והלך כמה שנים לבקשה, וישב עצמו, שבודאי בישוב לא נמצא הר של זהב ומבצר של מרגליות, כי הוא בקי במפת העולם (שקורין לאנד קארט) ועל כן אלך אל המדבריות. והלך לבקשה במדבריות כמה וכמה שנים. 

אחר-כך ראה אדם גדול מאד, שאינו (גדר) אנושי כלל שיהיה אדם גדול כל-כך. ונשא אילן גדול, שבישוב אינו נמצא אילן גדול כזה, ואותו האיש שאל אותו: מי אתה? ואמר לו: אני אדם. ותמה ואמר, שזה כל-כך זמן שאני בהמדבר, ולא ראיתי מעולם בכאן אדם. וסיפר לו כל המעשה הנ"ל ושהוא מבקש הר של זהב ומבצר של מרגליות. אמר לו: בודאי אינו בנמצא כלל, ודחה אותו ואמר לו, שהשיאו את דעתו בדבר שטות, כי בודאי אינו נמצא כלל. והתחיל לבכות מאד (היינו השני למלכות בכה מאד ואמר), כי בודאי בהכרח הוא נמצא באיזה מקום, והוא דחה אותו (היינו האדם המשונה שפגע דחה אותו בדבריו ואמר) כי בודאי דבר שטות אמרו לפניו. והוא אמר (היינו השני למלכות), שבודאי יש.

אמר לו (האדם המשונה להשני למלכות): לדעתי היא שטות, אך מחמת שאתה מתעקש, הנה אני ממונה על כל החיות, אעשה למענך ואקרא לכל החיות, כי הם רצים את כל העולם, אולי תדע אחת מהם מהר ומבצר, כנ"ל, וקרא את כולם מקטן ועד גדול כל מיני החיות ושאל אותם, וכולם השיבו, שלא ראו. ואמר לו: ראה ששטות סיפרו לפניך; אם תשמע, שוב לאחוריך, כי בודאי לא תמצא, כי איננו בעולם. והוא הפציר מאד ואמר, שבהכרח הוא בנמצא בודאי.

אמר לו (האדם המשונה להשני למלכות): הנה במדבר נמצא שם אחי, והוא ממונה על כל העופות, ואולי יודעים הם מחמת שהם פורחים באויר בגבוה, אולי ראו הר ומבצר הנ"ל, ותלך אליו ותאמר לו, שאני שלחתי אותך אליו.

והלך כמה וכמה שנים לבקשו. ומצא שוב אדם גדול מאד, כנ"ל, ונשא גם-כן אילן גדול כנ"ל. ושאל אותו גם-כן כנ"ל, והשיב לו כל המעשה ושאחיו שלחו אליו. והוא דחה אותו גם-כן, כי בודאי אינו בנמצא. והוא הפציר אותו גם-כן. 

ואמר לו (האדם הזה להשני למלכות): הנה אני ממונה על כל העופות; אקרא אותם, אולי יודעים הם. וקרא כל העופות ושאל את כולם מקטן ועד גדול, והשיבו, שאינם יודעים מהר ומבצר הנ"ל. אמר לו: הלא אתה רואה שבודאי איננו בעולם, אם תשמע לי, שוב לאחוריך, כי בודאי איננו. והוא (היינו השני למלכות) הפציר אותו ואמר, שבודאי ישנו בעולם.

אמר לו (האדם הב' הזה להשני למלכות): להלן במדבר נמצא שם אחי, שממונה על כל הרוחות, והם רצים כל העולם, אולי יודעים הם. והלך כמה וכמה שנים לבקש ומצא אדם גדול גם-כן, כנ"ל, ונשא גם-כן אילן גדול, כנ"ל. ושאל אותו גם-כן, כנ"ל, והשיב לו כל המעשה, כנ"ל, ודחה אותו גם-כן. והוא הפציר אותו גם-כן. ואמר לו (האדם השלישי הזה להשני למלכות): שלמענו יקרא שיבואו כל הרוחות וישאל אותם. וקרא אותם, ובאו כל הרוחות, ושאל את כולם, ולא ידעו שום אחד מהם מהר ומבצר הנ"ל. ואמר לו (האדם השלישי להשני למלכות): הלא אתה רואה, ששטות סיפרו לפניך. והתחיל לבכות מאד. ואמר: אני יודע שישנו בודאי.

בתוך כך ראה שבא עוד רוח אחד. וכעס עליו הממונה הנ"ל: מדוע נתאחרת לבוא? הלא גזרתי, שיבואו כל הרוחות, ולמה לא באת עמהם? השיב לו, שנתעכבתי מחמת שהייתי צריך לשאת בת מלכה אל הר של זהב ומבצר של מרגליות. ושמח מאד. 

ושאל הממונה את הרוח: מה יקר שם (היינו איזה דברים הם שם ביוקר ובחשיבות), ואמר לו, שכל הדברים הם שם ביוקר גדול. ואמר הממונה על הרוחות להשני למלכות: באשר שזה זמן גדול כל-כך שאתה מבקשה וכמה יגיעות שהיו לך, ואולי יהיה לך עתה מניעה מחמת ממון, על כן אני נותן לך כלי, כשתושיט ידך לתוכה תקבל משם מעות. וגזר על הרוח הנ"ל, שיוליך אותו לשם. ובא הרוח סערה ונשא אותו לשם, והביא אותו אל שער, והיו עומדים שם חילות, שלא הניחו לכנוס אל העיר. והושיט ידו אל הכלי, ולקח מעות, ושיחד אותם, ונכנס לתוך העיר. והיתה עיר נאה.

והלך אל גביר ושכר לו מזונות, כי צריך לשהות שם, כי צריך לשום שכל וחכמה להוציאה. ואיך שהוציאה לא סיפר ובסוף הוציאה.

(סיפורי מעשיות - מעשה א' - מאבדת בת מלך)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~


רמזים נוספים מתוך ספרי רבינו הקדוש:
אמר מורנו רבי נתן ז"ל, סוד מעשה זו נעלם מכל העולמות, אך אף על פי כן יש לנו רשות לחפש ולבקש בה איזה רמזים מה שנוכל למצוא כאשר הבנתי מדבריו. והענין כי הבת מלך היא בחינת נפשות ישראל שנקראת בת מלך, בחינת "כל כבודה בת מלך פנימה". ותפסה המלך, זה היצר הרע, בחינת "מלך זקן וכסיל", וראה בחלום שתהרגהו, כי הוא בעצמו רואה ומבין שסוף כל סוף יתגברו נשמות ישראל עליו ויהרגוהו ויעבירוהו מן העולם, בבחינת "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", וחשב עליה מחשבות מה לעשות לה, ועל ידי זה נתקלקלה האהבה שביניהם, וברחה מלפניו, היינו כי היצר הרע אפילו כשנפש הישראלי כבושה תחתיו, מחמת שרואה שבסוף תתגבר עליו וכו', על ידי זה הוא מתחיל לחשוב מחשבות על הנפש מה לעשות לה, ועל ידי זה נתקלקלה האהבה שביניהם. כי בתחילה היה קצת אהבה והתקשרות בין הנפש הישראלי ובין היצר הרע, כי מעוצם גלותה שנכבשה בידו שכחה מעלתה, עד שהיה לה קצת אהבה והתחברות עימו, אבל מחמת שהנפש ראתה והבינה שהוא חושב מחשבות עליה, ורוצה לכלותה לגמרי חס ושלום, על ידי זה מתחילה להתגבר ולחשוב איך להמלט ממנו וכו'.

(אב"י הנחל השלם מכתב מח')


טוב להרגיל עצמו לפעמים לנגן איזה ניגונים של שמחה להחיות ולשמח את עצמו, כי עיקר ההתקרבות לה' יתברך בפרט התקרבות הרחוקים הצריכים לשוב, הוא רק על ידי בחינת עשרה מיני נגינה שהוא בחינת כלליות השמחה כנזכר לעיל, כמובן בדברי רבינו ז"ל בהמעשה הנוראה והנפלאה אשר לא נשמע כזאת מימות עולם, היא המעשה הנוראה האחרונה של השבעה בעטלירס, ושם בהמעשה של יום השישי במה שהתפאר הבעטלר שהיה בלא ידיים נגד כל אחד שהתפאר בהכוח שיש לו בידיו, ובסוף מבואר שהבעטלר התפאר כנגד כולם, כי כולם אף על פי שהיו גדולים במעלה מופלגת מאד מאד, והיה לכל אחד ואחד כוח נפלא ונורא בידיו מה שלא נמצא כזאת אפילו לחד בדרא כי אם ליחידי גדולי צדיקים נפלאים שהיו חידושים מיוחדים בכמה וכמה דורות. כגון, שאחד התפאר שיכול להוציא החיצים בידיו אפילו לאחר שזרקו את החץ, ולאחר שהגיע החץ לתוך מי שנזרק לו החץ. מי שמע כזאת. מי שמע צרופי אותיות כאלה.

ענין החיצים מרמז על כל הפגמים של העוונות שהם כחיצים הנזרקים ופוגמים מאד בנפש הישראלי. וכל אדם ואדם על כל עוון ופגם שהוא עושה, ובפרט פגם הברית, הוא זורק חץ ממש לנפשו, בבחינת שאמרו רבותינו ז"ל כל זרע שאינו יורה כחץ וכו'. והנה בוודאי זה שהתפאר שיכול לחזור ולהמשיך החיצים לאחר שהשיגו והגיעו לתוך הנזרק בו, בוודאי היה צדיק נפלא ונורא וחידוש נפלא שלא נמצא דוגמתו בכמה דורות, אף על פי כן היה נחשב כלא נגד זה הבעטלר שהיה בלא ידים, כי זה בלא ידים שאלו תכף איזה מן חצים אתה יכול להוציא, היינו איזה פגם הברית אתה יכול לתקן. כי יש כמה וכמה בחינות בפגם הברית אלפי אלפים ורבי רבבות, כי בוודאי לא כל הפגמים והחטאים שווים. השיבו, מן פלוני, כלומר שזה החלק מפגם הברית שהוא בחינת מן חץ פלוני הוא להחזיר ולהמשיך לחוץ ולתקן.

ענה ואמר זה שבלא ידיים, עדיין אינך יכול לרפאות את הבת מלכה, שהיא בחינת כלליות נפשות ישראל, מאחר שאין אתה יכול להוציא כי אם מן חץ אחד, דהיינו שאינו יכול לתקן כי אם פגם הברית אחד ידוע, אבל עדיין יש חיצים רעים כאלו שהם פגמים גדולים כאלו שגם הוא אינו יכול להוציאם ולתקנם. אבל זה שבלא ידיים התפאר בסוף שהוא יכול להוציא כל העשרה מיני חיצים שבהם כלולים כל מיני חטאים וכל מיני פגם הברית שבעולם, כל החטאים והעוונות והפשעים הגדולים מאד מאד רחמנא ליצלן, הכל כאשר לכל הוא יכול לחזור ולהמשיך ולהוציא ולתקן הכל. כי הוא יכול ליכנוס לתוך כל העשרה מיני חומות של מים ששם מונחת הבת מלכה שנפלה חלשות זה כמה וכמה מאות שנים, והוא יכול ליכנוס לשם ויודע להוציא כל העשרה מיני חיצים, ויודע כל העשרה מיני דפיקין, ויודע לרפאותה על ידי כל העשרה מיני נגינה שהם כלליות השמחה, שעיקר כל הרפואות תלויים בהם, בהעשרה מיני דפיקין. ועיקר חיות העשרה מיני דפיקין הוא על ידי שמחה, שהוא בחינת עשרה מיני נגינה. על כן השמחה הוא דבר גדול מאד, וצריכין לחזק את עצמו בשמחה תמיד בכל הכוחות, כי היא עיקר רפואות הנפש והגוף, בחינת רפואת הבת מלכה.
(אב"י הנחל השלם מכתב נ') 

ליבי ליבי נהורא דעיני, מר ז. שזר, המתוק ונעים, המתגעגע ומתאווה לגור באוהל האמת שנמצא בהר של זהב ומבצר של מרגלית, אשרי חלקו. שלום רב לו ולביתו ולכל הנלווים אליו לאורך ימים אמיתיים ונצחיים, אמן.
 (אב"י הנחל השלם מכתב כ')