ענה ואמר: אספר לכם כל הנסיעה שלי שהיה לי:
מעשה במלך אחד, שהיו עליו כמה מלחמות כבדות וכבש אותם, ולקח שבויים הרבה. (בתוך דבריו שהתחיל לספר זאת המעשה ענה ואמר בזו הלשון: תאמרו שאספר לכם הכל ותוכלו להבין) והיה המלך עושה סעודה גדולה (שקורין באיל), בכל שנה באותו היום שכבש המלחמה, והיו שם על הבאיל כל השרי מלוכה וכל השרים כדרך המלכים, והיו עושין שם עניני צחוק, (שקורין קומעדיס) [הצגות], והיו משחקים וצוחקים מכל האומות, מהישמעאל ומכל האומות, והיו עושים ומעקמים בדרך שחוק כדרך הנימוס וההנהגה של כל אומה, ומן הסתם מישראל גם כן היו עושין השחוק.
וציוה המלך להביא לו הספר שהיה כתוב בו הנימוסים וההנהגה של כל אומה ואומה, ובכל מקום שהיה פותח את הספר, היה רואה שכתוב בו ההנהגה והנימוסים של האומה, כדרך שהיו עושין בעלי השחוק ממש, כי מסתמא גם זה שעשה הצחוק והקאמעדייא ראה גם כן את הספר הנ"ל. ובתוך שהיה המלך יושב על הספר, ראה שהיה עכביש, הנקרא (שפין), שהיה מרחש על צידי הספר, דהיינו על חודי הדפין, ומצד השני היה עומד זבוב. מן הסתם להיכן הולך העכביש? אל הזבוב. ובתוך שהיה העכביש מרחש והולך אל הזבוב, בא רוח והרים את הדף מן הספר, ולא היה העכביש יכול לילך אל הזבוב, וחזרה לאחוריה, ועשתה עצמה בערמה כאילו היא חוזרת ואינה רוצה עוד לילך אל הזבוב. וחזר הדף למקומה, וחזרה העכביש לילך אל הזבוב, ואזי שוב הרים הדף ולא הניחה, (היינו שהדף חזר והרים את עצמו, ולא הניח את העכביש לילך אל הזבוב) וחזרה, וכן היה כמה פעמים. אחר כך שוב חזרה העכביש לילך אל הזבוב, והיתה מרחשת והולכת עד שכבר חטפה עצמה ברגל אחד על הדף. ושוב הרים הדף את עצמו, והיא כבר היתה על הדף קצת, ואזי הניח הדף את עצמו לגמרי, עד שנשארה העכביש תחתיו בחלל בין דף לדף, והיתה מרחשת שם, ונשארה מטה מטה עד שלא נשאר ממנה כלום. (והזבוב לא אספר לכם מה שהיה בה).
והמלך היה רואה כל זה והיה מתמיה עצמו, והבין שאין זה דבר ריק, רק שמראין לו איזה דבר. (וכל השרים ראו שהמלך מסתכל ומתמיה על זה) והתחיל לחשוב בזה, מה זה ועל מה זה, ונתנמנם על הספר.
וחלם לו שהיה בידו אבן טוב, (שקורין דומיט), והיה מסתכל בו, והיו יוצאין ממנו גוזמות אנשים, והשליך מידו הדומיט. והדרך אצל המלכים שתולה על גביהם הפאטרעט (דמות דיוקן) שלו, ועל גבי הפאטרעט תולה הכתר, והיו אותן האנשים, היוצאין מן הדומיט, לוקחין את הפאטרעט וחתכו את ראשו, ואחר-כך לקחו את הכתר והשליכו לתוך הרפש (כל זה חלם לו), והיו אותן האנשים רצים אליו להרגו. והרים עצמו דף מן הספר הנ"ל, שהיה שוכב עליו, והגן לפניו ולא יכלו לעשות לו מאומה. והלכו ממנו, ואחר-כך חזר הדף למקומו, ושוב היו רצים להרגו, וחזר והרים הדף כנ"ל, וכן היה כמה פעמים.
והיה משתוקק מאד לראות איזה דף שמגן עליו, מאיזה נימוסים של איזה אומה כתוב עליו, והיה מתירא להסתכל, והתחיל לצעוק: חבל, חבל. ושמעו כל השרים שהיו יושבים שם, והיו חפצים להקיצו, אך אין זה נימוס להקיץ את המלך. והיו מכים סביבותיו כדי להקיצו, ולא היה שומע.
בתוך כך בא אליו הר גבוה ושאל אותו: מה אתה צועק כל-כך, שזה זמן רב שאני ישן, ולא הקיץ אותי כלום, שום דבר, ואתה הקיצות אותי? אמר לו: ולא אצעק? שהם קמים עלי להרגני, רק שזה הדף מגן עלי. השיב לו ההר: אם זה הדף מגן עליך, אין אתה צריך להתירא משום דבר, כי גם עלי קמים הרבה שונאים, רק זה הדף מגן עלי. בוא ואראך.
והראה לו שסביב ההר עומדים אלפים ורבבות שונאים ועושים סעודות ושמחים, וכלי-זמר מזמרים ומרקדין, והשמחה היא, שאיזה כת מהם חושב אחד ובא על איזה חכמה איך לעלות אל ההר, ואזי עושים שמחה גדולה וסעודה ומזמרים וכו'. וכן כל כת וכת מהם, רק שזה הדף של אלו הנימוסים שמגן עליך מגן עלי.
ובראש ההר היה נסר (שקורין טאבליצע) [לוח], והיה כתוב שם הנימוסים של הדף המגן עליו מאיזה אומה הוא, רק מחמת שההר גבוה אין יכולים לקרות אותו הכתב, רק למטה היה טאבליצע, והיה כתוב שם, שמי שיש לו כל השיניים, יכול לעלות אל ההר. ונתן השם יתברך שגדל עשב במקום שצריכין לעלות אל ההר, ומי שבא לשם, היה נופלים לו כל השיניים, הן שהיה הולך ברגליו, הן שהיה רוכב, הן שהלך בעגלה עם בהמות, היה נופלים כל השיניים. והיו מונחים שם חמרים חמרים של שיניים כמו הרים הרים.
אחר-כך לקחו אותן האנשים הנ"ל, וחזרו והעמידו יחד את הפאטרעט כבראשונה, ואת הכתר לקחו ורחצו אותו, וחזרו ותלאום במקומם, והקיץ המלך, והסתכל תכף על הדף שהגן עליו מאיזה נימוס של איזה אומה הוא, וראה שכתוב בו הנימוס של ישראל, והתחיל להסתכל (על הדף) בדרך אמת, והבין האמת לאמיתו. וישב עצמו, שהוא עצמו בודאי יהיה ישראל, רק מה עושין להחזיר למוטב כולם להביאם להאמת?
ויישב עצמו שילך ויסע לבקש חכם שיפתור לו החלום כהויתו, ולקח עימו שני אנשים ונסע להעולם לא כדרך המלך, רק כאיש פשוט, והיה נוסע מעיר לעיר וממדינה למדינה ושאל איך נמצא חכם שיוכל לפתר חלום כהויתו. והודיעו לו ששם ושם נמצא חכם כזה. ונסע לשם, ובא אל החכם, וסיפר לו האמת, איך שהוא מלך וכבש מלחמות וכל המעשה שהיה, כנ"ל, וביקש ממנו לפתור חלומו. והשיב לו: אני בעצמי איני יכול לפתור, רק שיש זמן באותו יום באותו חודש, ואזי אני מקבץ כל סממני הקטורת ועושה מהם מורכב, ומעשנין את האדם באלו הקטורת, ואותו האדם חושב במחשבתו מה שרוצה לראות ולידע, ואזי ידע הכל.
ויישב המלך עצמו: מאחר שכבר כילה זמן רב בשביל זה, שימתין עוד עד אותו היום ואותו החודש, ואזי עשה לו החכם כן כנ"ל, ועישן אותו עם הקטורת, כנ"ל, והתחיל לראות אפילו מה שהיה נעשה עימו קודם הלידה, בעת שהיה הנשמה בעולם העליון, וראה שהיו מוליכין הנשמה שלו דרך כל העולמות, והיו מכריזין ושואלין: מי שיש לו ללמד חוב על זאת הנשמה יבוא. ולא היה נמצא אחד ללמד חוב עליה.
בתוך כך בא אחד ורץ וצעק: ריבונו של עולם! שמע תפילתי. אם זה יבוא לעולם, מה לי לעשות עוד, ועל מה בראתני? וזה היה הסמ"ך מ"ם. (היינו זה שצעק כל זה היה הסמ"ך מ"ם בעצמו). והשיבו לו: זאת הנשמה צריכה לירד להעולם בודאי, ואתה חשוב לך עצה. והלך לו.
והוליכו את הנשמה עוד דרך עולמות, עד שהביאו אותה להבית-דין של מעלה כדי להשביע אותה שתרד להעולם. ואותו האיש עדיין לא בא, ושלחו אחריו שליח, ובא והביא עימו זקן אחד, שהיה כפוף כדרך הזקן, שהיה מכיר עימו מכבר (היינו שהבעל-דבר היה לו הכרות עם זה הזקן הכפוף מכבר), ושחק ואמר: כבר נתתי לי עצה. רשאי הוא לילך להעולם. והניחו את הנשמה וירדה להעולם. והיה רואה כל מה שעבר עליו מתחילה ועד סוף, ואיך נעשה מלך, והמלחמות שהיה לו וכו'.
(ולקח שבויים, ובתוכם היה יפת-תאר, שהיה לה כל מיני חן שבעולם, רק שזה החן לא היה מעצמה, רק שהיה תולה עליה דומיט, ואותו הדומיט היה לו כל מיני חן, ומחמת זה נדמה שיש לה כל מיני חן. ועל אותו ההר אינם יכולים לבוא רק חכמים ועשירים וכו') (ויותר לא הגיד), ויש עוד הרבה מאד בזה. (מן ולקח שבויים עד הסוף לא נכתב כראוי כמו שסיפר).
מזמור לדוד בברחו וכו'. ה' מה רבו צרי, רבים קמים עלי וכו'. ואתה ה' מגן בעדי, כבודי ומרים ראשי. קולי אל ה' אקרא, ויענני מהר קדשו סלה הר הנ"ל. אני שכבתי ואישנה, כנ"ל. הקיצותי וכו'. לא אירא מרבבות עם וכו'. כי הכית את כל אויבי לחי, שיני רשעים שיברת כי היו נופלים להם השיניים כשרצו לעלות אל ההר. על עמך ברכתך סלה (תהילים ג).
עמוד והתבונן נפלאות אלו: אם בעל-נפש אתה, תשא בשרך בשיניך, ונפשך תשים בכפך. תעמוד מרעיד ומשתומם, תסמר שערות ראשך ותשוב תתפלא בדברים האלה, העומדים בגבהי מרומים.
מעשה במלך אחד, שהיו עליו כמה מלחמות כבדות וכבש אותם, ולקח שבויים הרבה. (בתוך דבריו שהתחיל לספר זאת המעשה ענה ואמר בזו הלשון: תאמרו שאספר לכם הכל ותוכלו להבין) והיה המלך עושה סעודה גדולה (שקורין באיל), בכל שנה באותו היום שכבש המלחמה, והיו שם על הבאיל כל השרי מלוכה וכל השרים כדרך המלכים, והיו עושין שם עניני צחוק, (שקורין קומעדיס) [הצגות], והיו משחקים וצוחקים מכל האומות, מהישמעאל ומכל האומות, והיו עושים ומעקמים בדרך שחוק כדרך הנימוס וההנהגה של כל אומה, ומן הסתם מישראל גם כן היו עושין השחוק.
וציוה המלך להביא לו הספר שהיה כתוב בו הנימוסים וההנהגה של כל אומה ואומה, ובכל מקום שהיה פותח את הספר, היה רואה שכתוב בו ההנהגה והנימוסים של האומה, כדרך שהיו עושין בעלי השחוק ממש, כי מסתמא גם זה שעשה הצחוק והקאמעדייא ראה גם כן את הספר הנ"ל. ובתוך שהיה המלך יושב על הספר, ראה שהיה עכביש, הנקרא (שפין), שהיה מרחש על צידי הספר, דהיינו על חודי הדפין, ומצד השני היה עומד זבוב. מן הסתם להיכן הולך העכביש? אל הזבוב. ובתוך שהיה העכביש מרחש והולך אל הזבוב, בא רוח והרים את הדף מן הספר, ולא היה העכביש יכול לילך אל הזבוב, וחזרה לאחוריה, ועשתה עצמה בערמה כאילו היא חוזרת ואינה רוצה עוד לילך אל הזבוב. וחזר הדף למקומה, וחזרה העכביש לילך אל הזבוב, ואזי שוב הרים הדף ולא הניחה, (היינו שהדף חזר והרים את עצמו, ולא הניח את העכביש לילך אל הזבוב) וחזרה, וכן היה כמה פעמים. אחר כך שוב חזרה העכביש לילך אל הזבוב, והיתה מרחשת והולכת עד שכבר חטפה עצמה ברגל אחד על הדף. ושוב הרים הדף את עצמו, והיא כבר היתה על הדף קצת, ואזי הניח הדף את עצמו לגמרי, עד שנשארה העכביש תחתיו בחלל בין דף לדף, והיתה מרחשת שם, ונשארה מטה מטה עד שלא נשאר ממנה כלום. (והזבוב לא אספר לכם מה שהיה בה).
והמלך היה רואה כל זה והיה מתמיה עצמו, והבין שאין זה דבר ריק, רק שמראין לו איזה דבר. (וכל השרים ראו שהמלך מסתכל ומתמיה על זה) והתחיל לחשוב בזה, מה זה ועל מה זה, ונתנמנם על הספר.
וחלם לו שהיה בידו אבן טוב, (שקורין דומיט), והיה מסתכל בו, והיו יוצאין ממנו גוזמות אנשים, והשליך מידו הדומיט. והדרך אצל המלכים שתולה על גביהם הפאטרעט (דמות דיוקן) שלו, ועל גבי הפאטרעט תולה הכתר, והיו אותן האנשים, היוצאין מן הדומיט, לוקחין את הפאטרעט וחתכו את ראשו, ואחר-כך לקחו את הכתר והשליכו לתוך הרפש (כל זה חלם לו), והיו אותן האנשים רצים אליו להרגו. והרים עצמו דף מן הספר הנ"ל, שהיה שוכב עליו, והגן לפניו ולא יכלו לעשות לו מאומה. והלכו ממנו, ואחר-כך חזר הדף למקומו, ושוב היו רצים להרגו, וחזר והרים הדף כנ"ל, וכן היה כמה פעמים.
והיה משתוקק מאד לראות איזה דף שמגן עליו, מאיזה נימוסים של איזה אומה כתוב עליו, והיה מתירא להסתכל, והתחיל לצעוק: חבל, חבל. ושמעו כל השרים שהיו יושבים שם, והיו חפצים להקיצו, אך אין זה נימוס להקיץ את המלך. והיו מכים סביבותיו כדי להקיצו, ולא היה שומע.
בתוך כך בא אליו הר גבוה ושאל אותו: מה אתה צועק כל-כך, שזה זמן רב שאני ישן, ולא הקיץ אותי כלום, שום דבר, ואתה הקיצות אותי? אמר לו: ולא אצעק? שהם קמים עלי להרגני, רק שזה הדף מגן עלי. השיב לו ההר: אם זה הדף מגן עליך, אין אתה צריך להתירא משום דבר, כי גם עלי קמים הרבה שונאים, רק זה הדף מגן עלי. בוא ואראך.
והראה לו שסביב ההר עומדים אלפים ורבבות שונאים ועושים סעודות ושמחים, וכלי-זמר מזמרים ומרקדין, והשמחה היא, שאיזה כת מהם חושב אחד ובא על איזה חכמה איך לעלות אל ההר, ואזי עושים שמחה גדולה וסעודה ומזמרים וכו'. וכן כל כת וכת מהם, רק שזה הדף של אלו הנימוסים שמגן עליך מגן עלי.
ובראש ההר היה נסר (שקורין טאבליצע) [לוח], והיה כתוב שם הנימוסים של הדף המגן עליו מאיזה אומה הוא, רק מחמת שההר גבוה אין יכולים לקרות אותו הכתב, רק למטה היה טאבליצע, והיה כתוב שם, שמי שיש לו כל השיניים, יכול לעלות אל ההר. ונתן השם יתברך שגדל עשב במקום שצריכין לעלות אל ההר, ומי שבא לשם, היה נופלים לו כל השיניים, הן שהיה הולך ברגליו, הן שהיה רוכב, הן שהלך בעגלה עם בהמות, היה נופלים כל השיניים. והיו מונחים שם חמרים חמרים של שיניים כמו הרים הרים.
אחר-כך לקחו אותן האנשים הנ"ל, וחזרו והעמידו יחד את הפאטרעט כבראשונה, ואת הכתר לקחו ורחצו אותו, וחזרו ותלאום במקומם, והקיץ המלך, והסתכל תכף על הדף שהגן עליו מאיזה נימוס של איזה אומה הוא, וראה שכתוב בו הנימוס של ישראל, והתחיל להסתכל (על הדף) בדרך אמת, והבין האמת לאמיתו. וישב עצמו, שהוא עצמו בודאי יהיה ישראל, רק מה עושין להחזיר למוטב כולם להביאם להאמת?
ויישב עצמו שילך ויסע לבקש חכם שיפתור לו החלום כהויתו, ולקח עימו שני אנשים ונסע להעולם לא כדרך המלך, רק כאיש פשוט, והיה נוסע מעיר לעיר וממדינה למדינה ושאל איך נמצא חכם שיוכל לפתר חלום כהויתו. והודיעו לו ששם ושם נמצא חכם כזה. ונסע לשם, ובא אל החכם, וסיפר לו האמת, איך שהוא מלך וכבש מלחמות וכל המעשה שהיה, כנ"ל, וביקש ממנו לפתור חלומו. והשיב לו: אני בעצמי איני יכול לפתור, רק שיש זמן באותו יום באותו חודש, ואזי אני מקבץ כל סממני הקטורת ועושה מהם מורכב, ומעשנין את האדם באלו הקטורת, ואותו האדם חושב במחשבתו מה שרוצה לראות ולידע, ואזי ידע הכל.
ויישב המלך עצמו: מאחר שכבר כילה זמן רב בשביל זה, שימתין עוד עד אותו היום ואותו החודש, ואזי עשה לו החכם כן כנ"ל, ועישן אותו עם הקטורת, כנ"ל, והתחיל לראות אפילו מה שהיה נעשה עימו קודם הלידה, בעת שהיה הנשמה בעולם העליון, וראה שהיו מוליכין הנשמה שלו דרך כל העולמות, והיו מכריזין ושואלין: מי שיש לו ללמד חוב על זאת הנשמה יבוא. ולא היה נמצא אחד ללמד חוב עליה.
בתוך כך בא אחד ורץ וצעק: ריבונו של עולם! שמע תפילתי. אם זה יבוא לעולם, מה לי לעשות עוד, ועל מה בראתני? וזה היה הסמ"ך מ"ם. (היינו זה שצעק כל זה היה הסמ"ך מ"ם בעצמו). והשיבו לו: זאת הנשמה צריכה לירד להעולם בודאי, ואתה חשוב לך עצה. והלך לו.
והוליכו את הנשמה עוד דרך עולמות, עד שהביאו אותה להבית-דין של מעלה כדי להשביע אותה שתרד להעולם. ואותו האיש עדיין לא בא, ושלחו אחריו שליח, ובא והביא עימו זקן אחד, שהיה כפוף כדרך הזקן, שהיה מכיר עימו מכבר (היינו שהבעל-דבר היה לו הכרות עם זה הזקן הכפוף מכבר), ושחק ואמר: כבר נתתי לי עצה. רשאי הוא לילך להעולם. והניחו את הנשמה וירדה להעולם. והיה רואה כל מה שעבר עליו מתחילה ועד סוף, ואיך נעשה מלך, והמלחמות שהיה לו וכו'.
(ולקח שבויים, ובתוכם היה יפת-תאר, שהיה לה כל מיני חן שבעולם, רק שזה החן לא היה מעצמה, רק שהיה תולה עליה דומיט, ואותו הדומיט היה לו כל מיני חן, ומחמת זה נדמה שיש לה כל מיני חן. ועל אותו ההר אינם יכולים לבוא רק חכמים ועשירים וכו') (ויותר לא הגיד), ויש עוד הרבה מאד בזה. (מן ולקח שבויים עד הסוף לא נכתב כראוי כמו שסיפר).
מזמור לדוד בברחו וכו'. ה' מה רבו צרי, רבים קמים עלי וכו'. ואתה ה' מגן בעדי, כבודי ומרים ראשי. קולי אל ה' אקרא, ויענני מהר קדשו סלה הר הנ"ל. אני שכבתי ואישנה, כנ"ל. הקיצותי וכו'. לא אירא מרבבות עם וכו'. כי הכית את כל אויבי לחי, שיני רשעים שיברת כי היו נופלים להם השיניים כשרצו לעלות אל ההר. על עמך ברכתך סלה (תהילים ג).
עמוד והתבונן נפלאות אלו: אם בעל-נפש אתה, תשא בשרך בשיניך, ונפשך תשים בכפך. תעמוד מרעיד ומשתומם, תסמר שערות ראשך ותשוב תתפלא בדברים האלה, העומדים בגבהי מרומים.
(סיפורי מעשיות - מעשה ז' - מזבוב ועכביש)
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~;;
רמזים נוספים מספרי רבנו:
והשם יתברך רחום וחנון, השם יתברך מוריד את הנשמה של רבינו בשבילינו בשביל שלא יהיה חורבן העולם אה, השטן בא לפני הבית דין של מעלה, אמר: "אם זאת הנשמה תרד אז אין לי מה לעשות, אז, אז אין בחירה, אין, לא יהיה לי שום שליטה, אני, אני ילך!" (סבא צוחק), נו, הוא, הוא היה לו טענה: "וכי לשווא בראתני? בשביל מה בראת אותי? בשביל, בשביל שאני אומר מה שאני רוצה, ואם, אם הוא ירד אין לי עבודה חבל, אין לי, אין לי כלום, אני לא יכול" אז אמרו לו: "הנשמה הזאת מוכרחה לל... כי אי אפשר בלעדי הנשמה ואתה אם רע לך? תחפש עצה!, זה, זה, זה... תן לך עצה!" (סבא צוחק) אז הוא הלך הוא בא עם זקן, עם זקן אחד, ככה כפוף , זקן היה כפוף, כן, ואמר: "הנשמה הזאת יכולה כבר לרדת, יש לי כבר עצה!" להעלים כן, להעלים, ל... להסתיר,כן, כן, "יש לי עצה כבר!", ככה סיפר רבינו הקדוש המעשה
(שיחות סבא ישראל רבי נ נח נחמ נחמן מאומן)
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~;;
רמזים נוספים מספרי רבנו:
והשם יתברך רחום וחנון, השם יתברך מוריד את הנשמה של רבינו בשבילינו בשביל שלא יהיה חורבן העולם אה, השטן בא לפני הבית דין של מעלה, אמר: "אם זאת הנשמה תרד אז אין לי מה לעשות, אז, אז אין בחירה, אין, לא יהיה לי שום שליטה, אני, אני ילך!" (סבא צוחק), נו, הוא, הוא היה לו טענה: "וכי לשווא בראתני? בשביל מה בראת אותי? בשביל, בשביל שאני אומר מה שאני רוצה, ואם, אם הוא ירד אין לי עבודה חבל, אין לי, אין לי כלום, אני לא יכול" אז אמרו לו: "הנשמה הזאת מוכרחה לל... כי אי אפשר בלעדי הנשמה ואתה אם רע לך? תחפש עצה!, זה, זה, זה... תן לך עצה!" (סבא צוחק) אז הוא הלך הוא בא עם זקן, עם זקן אחד, ככה כפוף , זקן היה כפוף, כן, ואמר: "הנשמה הזאת יכולה כבר לרדת, יש לי כבר עצה!" להעלים כן, להעלים, ל... להסתיר,כן, כן, "יש לי עצה כבר!", ככה סיפר רבינו הקדוש המעשה
(שיחות סבא ישראל רבי נ נח נחמ נחמן מאומן)
