מעשה בקיסר אחד, שלא היה לו בנים. גם מלך אחד לא היה לו בנים. ונסע הקיסר על הארץ לשוטט לבקש אולי ימצא איזה עצה ותרופה להוליד בנים. גם המלך נסע כמו כן, ונזדמנו שניהם לפונדק אחד, ולא היו יודעים זה מזה. והכיר הקיסר בהמלך שיש לו נימוס (של מלכות), ושאל אותו, והודה לו שהוא מלך. גם המלך הכיר בקיסר גם-כן והודה לו גם כן; והודיעו זה לזה שנוסעים בשביל בנים. ונתקשרו שניהם, באם שיבואו לביתם ויולידו נשותיהם זכר ונקבה באופן שיהיו יכולים להתחתן, אזי יתחתנו בין שניהם. ונסע הקיסר לביתו והוליד בת, והמלך נסע לביתו והוליד בן, וההתקשרות הנ"ל נשכח מהם.
ושלח הקיסר את בתו ללמוד, גם המלך שלח את בנו ללמוד ונזדמנו שניהם אצל מלמד אחד, והיו אוהבים זה את זה מאוד, ונתקשרו ביניהם שישאו זה לזה. ונטל הבן מלך טבעת ונתן על ידה, ונתחתנו יחד. אחר-כך שלח הקיסר אחר בתו והביאה לביתו. גם המלך שלח אחר בנו והביאו לביתו.
והיו מדברים שידוכים לבת הקיסר, ולא רצתה שום שידוך מחמת התקשרות הנ"ל, והבן מלך היה מגעגע מאד אחריה. גם הבת קיסר היתה עצבה תמיד. והיה הקיסר מוליכה לחצרות שלו ופלטין [ארמון] שלו והראה אותה גדולתה והיא היתה עצבה. והבן מלך היה מגעגע מאוד אחריה עד שנחלה, וכל מה ששאלו אותו על מה אתה חולה, לא רצה להגיד, ואמרו להמשמש אותו: אולי תוכל אתה לחקור אצלו? ואמר להם שהוא יודע, כי הוא היה עימו אז במקום שלמד שם, והגיד להם הדבר.
ואזי נזכר המלך, שכבר נתחתן הוא עם הקיסר מקודם. והלך וכתב להקיסר, שיכין עצמו על החתונה, כי כבר נתקשרו מקודם, כנ"ל. ולא רצה הקיסר, אך לא היה יכול להעז ולסרב, והשיב לו, שישלח המלך בנו אליו, ויראה אם יוכל לנהוג מדינות אזי ישיא בתו אליו; ושלח בנו אליו (היינו שהמלך שלח בנו להקיסר, כאשר ציוה הקיסר, כנ"ל). והושיבו הקיסר בתוך חדר ומסר לו ניירות של עסקי המדינה, לראות אם יוכל לנהוג את המדינה.
והבן מלך היה מתגעגע מאוד לראות אותה, ולא היה אפשר לו לראותה. פעם אחד הלך אצל כותל של אספקלריא [מראה], וראה אותה, ונפל חלשות, ובאתה היא אליו וניערתו וסיפרה לו, שאינה רוצה שום שידוך מחמת ההתקשרות עימו. ואמר לה: מה נעשה, ואביך אינו רוצה? ואמרה: אף-על-פי-כן. אחר כך התיעצו, שיניחו לפרוש עצמם על הים. ושכרו להם ספינה ופרשו בים.
והלכו על הים, אחר-כך רצו לקרב עצמם אל הספר [שפת הים], ובאו לספר והיה שם יער, והלכו לשם. ולקחה הבת קיסר הטבעת ונתנה לו, והיא שכבה שם. אחר-כך ראה הבן מלך, שבסמוך תעמוד, והניח הטבעת אצלה. אחר כך עמדו והלכו אל הספינה.
בתוך כך נזכרה, ששכחו הטבעת שם, ושלחה אותו אחרי הטבעת. והלך לשם, ולא היה יכול למצוא המקום. והלך למקום אחר, ולא היה יכול למצוא הטבעת. והיה הולך לבקשו ממקום למקום, עד שנתעה, ולא היה יכל לחזור. והיא הלכה לבקשו, ונתעית גם-כן. והיה הוא הולך ותועה, הולך ותועה. אחר-כך ראה דרך, והלך לישוב; ולא היה לו מה לעשות, ונעשה משרת. גם היא היתה הולכת ותועה, וישבה עצמה, שתשב אצל הים, והלכה אל שפת הים, והיה שם אילנות של פירות, וישבה שם, וביום היתה הולכת אצל הים, אולי תמצא עוברים ושבים, והיתה מתפרנסת מן הפירות, ובלילה היתה עולה על אילן כדי שתהיה נשמרת מן החיות.
ויהי היום, והיה סוחר גדול מופלג מאוד, והיה לו משא ומתן בכל העולם. והיה לו בן יחיד, והסוחר היה זקן. פעם אחד אמר הבן לאביו: באשר שאתה זקן ואני נער, והנאמנים שלך אינם משגיחים כלל עלי, ואתה תסתלק, ואהיה נשאר ריק, ולא אדע מה לעשות בכן תן לי ספינה עם סחורה, ואלך על הים כדי להיות בקי במשא ומתן. ונתן לו אביו ספינה עם סחורה, והלך למדינות, ומכר הסחורה, וקנה סחורה אחרת והצליח.
בהיותו על הים, ראו אותן האילנות הנ"ל (שהיתה הבת קיסר שם), וסברו שהוא ישוב, ורצה לילך לשם; וכשנתקרבו ראו שהם אילנות, ורצו לחזור. בתוך כך הציץ הסוחר (היינו בן הסוחר הנ"ל) לתוך הים וראה שם אילן, ועליו כמראה אדם, וסבר שמא הוא טועה עצמו, והגיד לשאר האנשים שהיו שם, והביטו וראו גם-כן כמראה אדם על האילן. והתישבו להתקרב לשם, ושלחו איש עם ספינה קטנה לשם. והם היו מביטים בתוך הים כדי לכון את השליח, שלא יטעה מן הדרך, כדי שילך מכוון אל האילן הנ"ל. והלך לשם, וראה, שיושב שם אדם, והגיד להם.
והלך בעצמו (בן הסוחר הנ"ל) וראה, שיושבת שם (היינו הבת קיסר הנ"ל, שהיתה יושבת שם, כנ"ל) ואמר לה שתרד. ואמרה לו, שאינה רוצה לכנוס אל הספינה כי אם שיבטיחה, שלא יגע בה כי אם כשיבוא לביתו וישא אותה כדת. והבטיח לה, ונכנסה אצלו לספינה. וראה, שהיא מזמרת על כלי-זמר ויכולה לדבר בכמה לשונות, ושמח על שנזדמנה לו.
אחר-כך, כשהתחילו להתקרב לביתו, אמרה לו, שהיושר שילך לביתו ויודיע לאביו וקרוביו וכל מיודעיו, שכולם יצאו לקראתה, באשר שמוליך אישה חשובה כזו, ואחר-כך יתודע לו מי היא (כי גם מקודם התנתה היא עימו שלא ישאל אותה מי היא עד אחר החתונה, אז ידע מי היא) והסכים עימה. אמרה לו: גם היושר באשר שאתה מוליך אישה כזו, שתשכר את כל המאטראסן [מלחים] המוליכין הספינה, למען ידעו שהסוחר שלהם יש לו נישואין עם אישה כזו והסכים עימה.
ולקח יין טוב מאד, שהיה לו בספינה, ונתן להם, ונשתכרו מאוד, והוא הלך לביתו להודיע לאביו וקרוביו, כנ"ל, והמאטראסן נשתכרו ויצאו מן הספינה, ונפלו ושכבו בשכרותם.
ובעוד שהיו מכינים עצמם שם לילך לקראתה עם כל המשפחה, הלכה היא והתירה הספינה מן הספר, ופרשה הוילונות (היינו הלווינטן), והלכה לה עם הספינה. והם באו אל הספינה (היינו כל המשפחה של הסוחר) ולא מצאו דבר. וחרה להסוחר, אבי הבן הנ"ל, מאוד, והוא צועק ואומר (היינו הבן של הסוחר הנ"ל, שהיה בא עם הספינה הנ"ל, צעק ואמר): תאמין לי, שהבאתי ספינה עם סחורה וכו' והם אינם רואים דבר. ואמר לו: תשאל להמאטראסן! והלך לשאול אותם, והם שוכבים שיכורים, אחר-כך ננערו. ושאל להם, ואינם יודעים כלל מה עבר עליהם, רק יודעים, שהביאו ספינה עם כל הנ"ל, ואינם יודעים היכן הוא. וחרה הסוחר מאוד על בנו, וגרשו מביתו, ולא יבוא לנגד פניו. והלך ממנו נע ונד, והיא (היינו הבת קיסר הנ"ל) היתה הולכת על הים.
ויהי היום, והיה מלך אחד, והיה בונה לו פלטין על הים, כי שם הוטב בעיניו לבנות פלטין מחמת אויר הים. והספינות הולכות שם. והיא (היינו הבת קיסר הנ"ל) היתה הולכת על הים, ובאתה סמוך לפלטין של המלך הנ"ל. והמלך הביט וראה ספינה בלי מנהיגים, ואין שם אנשים, וסבר שהוא טועה עצמו. וציוה לאנשיו שיסתכלו, וראו גם-כן כן, והיא נתקרבה אל הפלטין. אחר-כך התישבה עצמה: למה לה הפלטין? והתחילה לחזור. ושלח המלך והחזירה והביאה לביתו.
והמלך הנ"ל לא היה לו אישה, כי לא היה יכל לברור לו, כי מי שהיה רוצה לא רצתה היא, וכן להפך, וכשבאתה לשם הבת קיסר הנ"ל, אמרה לו, שישבע לה, שלא יגע בה עד שישאנה כדת. ונשבע לה. ואמרה לו, שראוי שלא יפתח את הספינה שלה ולא יגע בה, רק שתעמוד כך על הים עד הנישואין, ואז יראו הכל את ריבוי הסחורה שהביאה, לבל יאמרו שלקח אישה מן השוק. והבטיח לה כן.
והמלך כתב לכל המדינות, שיתקבצו ויבואו על החתונה שלו, ובנה פלטין בשבילה. והיא ציותה, שיביאו לה אחת-עשרה בנות שרים שיהיו עימה. וציוה המלך, ושלחו לה אחת-עשרה בנות שרים גדולים מאוד, ובנו לכל אחת פלטין מיוחד, והיא היתה לה גם-כן פלטין מיוחד. והיו מתקבצות אליה, והיו מזמרות בכלי-שיר ומשחקים שם עימה.
פעם אחת אמרה להם, שתלך עימהם על הים, והלכו עימה, והיו משחקים שם. ואמרה להם, שתכבד אותם ביין טוב שיש לה. ונתנה להם מהיין שבספינה, ונשתכרו ונפלו ושכבו. והלכה והתירה הספינה, ופרשה הוילונות וברחה עם הספינה. והם (היינו המלך ואנשיו) הציצו וראו שהספינה איננה ונבהלו מאוד, ואמר המלך: הזהרו שלא להגיד לה פתאום, כי צערה יהיה גדול מאוד על ספינה יקרה כזו (כי המלך לא היה יודע, שהיא בעצמה ברחה עם הספינה, והיה סבור שהיא עדיין בחדרה), גם אולי תסבור, שהמלך נתן לאחד את הספינה, רק ישלחו את שררה אחת מהבנות שרים הנ"ל להגיד לה בחכמה. והלכו לחדר אחד ולא מצאו אדם, וכן לחדר שני וכן לכל האחד-עשר חדרים ולא מצאו אדם. והסכימו לשלוח בלילה שררה זקנה להגיד לה. והלכו לחדרה ולא מצאו אדם, ונבהלו מאד.
ואביהן של הבנות שרים הנ"ל, שהיו רגילים שיגיעו להם אגרות זה מזה, ועתה ראו שהם שולחים אגרות, ואין להם שום אגרת מבנותיהם עמדו השרים ונסעו בעצמן לשם ולא מצאו את בנותיהם. וחרה להם מאוד, ואמרו לשלוח את המלך (דהיינו למקום ששולחין החייבים מיתה, שקורין פארשיקן), כי הם היו השרי מלוכה, אך נתישבו מה חטא המלך שיתחייב שילוח, כי נאנס בדבר? והסכימו להעבירו ממלכותו ולגרשו, והעבירו אותו וגרשוהו, והלך לו.
והיא (היינו הבת קיסר הנ"ל, שברחה עם האחת-עשרה בנות שרים) הלכה עם הספינה. אחר-כך ננערו השרות הנ"ל (והתחילו שוב לשחק כמקודם, כי לא ידעו שהספינה כבר הלכה מן הספר), ואמרו לה: נחזור! והשיבה להם: נשהה עוד כאן קצת. אחר-כך עמד רוח סערה ואמרו: נחזור לביתנו! והודיעה להם, שהספינה כבר פרשה מן הספר. ושאלו אותה על מה עשתה כן, ואמרה, שהיתה יראה פן תישבר מחמת הרוח סערה, על כן הוכרחה להתירה ולפרוש הוילאות. והיו הולכים על הים (הבת קיסר עם האחת-עשרה בנות שרים הנ"ל), והיו מזמרים שם בכלי-זמר. ופגעו בפלטין, ואמרו לה השרות הנ"ל: נתקרב לשם! ולא רצתה, ואמרה כי נתחרטה על שנתקרבה אצל פלטין הנ"ל (היינו על שנתקרבה לפלטין של המלך הנ"ל, שרצה לישא אותה, כנ"ל).
אחר-כך ראו כמין אי הים, ונתקרבו לשם. והיו שם שנים-עשר גזלנים, ורצו להרגם. ושאלה היא: מי הגדול שבכם? והראו לה. אמרה לו: מה מעשיכם? אמר לה, שהם גזלנים. אמרה לו: אף אנחנו גזלנים, רק שאתם גזלנים בגבורה שלכם, ואנחנו גזלנים על-ידי חכמה, כי אנו מלומדים בלשונות ובכלי-זמר, בכן מה בצע כי תהרגו אותנו?! הלא טוב שתישאו אותנו לנשים, ויהיה לכם גם העשירות שלנו. והראה היא להם מה שבספינה, ונתרצו לדבריה, והראו הגזלנים להם גם-כן כל העשירות שלהם, והוליכו אותם בכל המקומות שלהם, והסכימו שלא יהיו נושאים בבת-אחת, כי אם בזה אחר זה (היינו שכל הגזלנים הנ"ל לא יהיו נושאים את השררות הנ"ל כולם בבת-אחת, רק הנשואין שלהם יהיה בזה אחר זה) גם שיבררו לכל אחד שררה אחת לפי הראוי לו, הגדול לפי גדלו וכו'.
אחר-כך אמרה להם, שתכבד אותם ביין טוב, נפלא מאוד, שיש לה בספינה, שאינה מסתפקת ממנו, רק הוא טמון אצלה עד יום שיזמן לה השם יתברך הזיווג שלה. ונתנה להם היין בשנים-עשר גביעים ואמרה, שכל אחד ישתה לכל אחד מהשנים-עשר, ושתו ונשתכרו ונפלו. ואמרה לחברותיה הנ"ל: לכו ושחטו כל אחת את בעלה, והלכו ושחטו כולם. ומצאו שם עשירות מופלג מאוד, שלא היה אצל שום מלך, והסכימו שלא ליקח נחושת ולא כסף, כי אם זהב ואבנים טובות. והשליכו מן הספינה שלהם דברים שאינם חשובים כל-כך, וטענו כל הספינה עם דברים יקרים: זהב ואבנים טובות שמצאו שם, והסכימו שלא לילך עוד מלובש כמו נשים, ותפרו להם בגדי זכרים, מלבושי אשכנז, והלכו עם הספינה.
ויהי היום והיה מלך אחד זקן. והיה לו בן יחיד, והשיא אותו, ומסר מלכותו לבנו. אמר הבן מלך, שילך ויטייל עם אישתו בים, כדי שתהיה רגילה באויר הים פן, חס ושלום, מוכרחים באיזה פעם לברוח בים. והלך עם אישתו עם השרי מלוכה ופרשו בספינה, והיו שם שמחים ומשחקים מאוד. אחר-כך אמרו שיפשטו כולם בגדיהם (היינו הבן מלך עם השרי מלוכה שהיו שם בספינה התייעצו מחמת שמחה, שיהיו כולם פושטים את בגדיהם, וכן עשו) ולא נשאר עליהם כי אם הכתונת. והיו מתחזקין לעלות על התורן. והיה הבן מלך הנ"ל מתחזק לעלות לשם.
והיא (היינו הבת קיסר הנ"ל) באתה עם הספינה (שלה הנ"ל) וראתה אותו הספינה הנ"ל (היינו הספינה של הבן-מלך עם שרי מלוכה הנ"ל), ובתחילה היתה יראה להתקרב. אחר-כך נסמכו קצת, וראו שהם משחקים מאוד, והבינו שאינם גזלנים, והתחילו להתקרב. אמרה הבת קיסר לחברותיה: אני יכולה להפיל את אותו הקירח לתוך הים (היינו את הבן מלך הנ"ל, שהיה עולה בראש התורן, כנ"ל) כי הבן מלך הנ"ל היה קירח, דהיינו שהיה מקורח ראשו משערות. אמרו לה: ואיך אפשר; הלא אנו רחוקים מהם מאוד. אמרה להן שיש זכוכית ששורף, ועל-ידי זה תפיל אותו. ואמרה שלא להפיל אותו עד שיעלה על ראש התורן ממש, כי כשהוא באמצעית התורן, אזי כשיפול, יפול אל תוך הספינה, אבל כשיעלה בראש, אזי כשיפול, יפול לתוך הים. המתינה עד שעלה אל ראש התורן ממש, ולקחה הזכוכית ששורף נגד החמה (שקורין ברען בריל) וכיונה נגד מוחו, עד שנכוה מוחו ונפל לתוך הים.
וכיון שראו (אנשי הספינה של המלך הנ"ל) שנפל, נעשה שם רעש גדול, כי איך יוכלו לחזור לביתם, כי המלך ימות מחמת צער. ואמרו להתקרב אל הספינה שרואין (היינו לספינה זו הנ"ל של הבת קיסר) אולי יש שם איזה דקטור [רופא] שיוכל ליתן להם עצה. והתקרבו אל הספינה הנ"ל (היינו הספינה של הבת קיסר עם השרות הנ"ל) ואמרו להם (אנשי הספינה של המלך להשרות עם הבת קיסר הנ"ל) שלא יתיראו כלל, כי לא יעשו להם כלל. שאלו אותם: אולי יש ביניכם דוקטור שיתן לנו עצה. וסיפרו להם כל המעשה, ושבן המלך נפל לתוך הים, ואמרה הבת קיסר, שיוציאו אותו מן הים. והלכו ומצאו אותו והוציאו אותו. ולקחה הדופק בידה, ואמרה שנשרף מוחו. וקרעו המוח ומצאו שכדבריה כן הוא, ונבהלו מאד. וביקשו ממנה שתלך עימהם לביתם, ותהיה דוקטור אצל המלך, ותהיה חשובה וגדולה מאוד, ולא רצתה. ואמרה כי איננה דוקטור, רק שיודעת סתם דברים הללו.
ולא רצו (אנשי הספינה של המלך) לחזור לביתם, והלכו שתי הספינות ביחד. והוטב בעיני השרי מלוכה מאוד, שהמלכה שלהם תישא את הדוקטור, מחמת גודל חכמתו שראו בו. (כי השרי מלוכה של בן המלך הנ", שנפל ומת, סברו שהבת קיסר עם השרות הנ"ל הם זכרים, כי היו מלובשים במלבושי זכרים כנ"ל. על כן רצו שהמלכה שלהם, שהיא אשת בן המלך שמת, תישא את הדוקטור, שהיא באמת הבת קיסר, שהיו סבורים שהיא דוקטור, מחמת שידעה בחכמתה שנשרף המוח של בן המלך שנפל, כנ"ל) ושיהיה הוא מלך שלהם, ואת המלך שלהם (היינו המלך הזקן הנ"ל) יהרגו, (כל זה היו רוצים מאוד השרי מלוכה הנ"ל) אך שלא היה אפשר לדבר דבר כזה אל המלכה, שהיא תישא דוקטור. גם להמלכה הוטב גם-כן מאוד שתישא את הדוקטור, אך שהיתה מתיראה מן המדינה, פן לא יתרצו שיהיה הוא מלך, והסכימו לעשות משתאות כדי שעל המשתה בשעת חדוה יוכלו לדבר מזה. והיו עושין משתה אצל כל אחד ביומו.
כשהגיע יום משתה של הדוקטור (היינו הבת קיסר) נתן להם מיין שלו הנ"ל ונשתכרו. בשעת חדוה אמרו השרים: מה יפה היה שהמלכה תישא את הדוקטור. ואמר הדוקטור. יפה מאוד היה, רק אם היו מדברים זאת בלתי פה שתוי (היינו שלא בשעת שכרות). נענית המלכה גם כן ואמרה: מה יפה היה שהיא תישא את הדוקטור, רק שהמדינה תסכים על זה. השיב שנית הדוקטור (היינו בת הקיסר): יפה מאוד היה, רק אם היו מדברים זאת בלתי פה שתוי. אחר-כך כשהקיצו משכרותם, נזכרו השרים מה שאמרו ונתבישו בעצמן מהמלכה, שאמרו דבר כזה, אך הלא היא גם-כן בעצמה אמרה זאת, והיא גם-כן נתביישה מפניהם, אך הלא גם הם אמרו זאת. והתחילו לדבר מזה ונסכם ביניהם-כן, ונתחתנה היא עם הדוקטור (וכנ"ל היינו עם בת הקיסר, שסברו שהיא דוקטור כנ"ל) והלכו למדינתם.
וכשראו בני המדינה שהם באים, שמחו מאוד, כי זה זמן רב שהלך הבן מלך, ולא ידעו היכן הוא, והמלך הזקן כבר מת בטרם ביאתם. אחר-כך ראו (בני המדינה) שהבן מלך, שהוא מלך שלהם, איננו. ושאלו: היכן הוא מלכנו? וסיפרו להם כל המעשה, איך שכבר מת, ושכבר קיבלו להם מלך זה, שבא עימהם. ושמחו מאד על שבא להם מלך חדש.
והמלך (היינו בת הקיסר הנ"ל, שהיא נעשית עתה מלך, כנ"ל) ציוה להכריז בכל מדינה ומדינה, שכל מי שנמצא בכל מקום שהוא, גר או אורח ובורח ומגורש, שכולם יבואו על החתונה שלו, איש מהם לא יהיה נעדר, ויקבלו מתנות גדולות, וציוה (המלך הנ"ל היינו בת הקיסר) שיעשו סביב סביב כל העיר מעיינות, כדי שכשאחד ירצה לשתות לא יצטרך לילך ולשתות, רק כל אחד ימצא מעיין אצלו. וציוה (המלך הנ"ל היינו בת הקיסר) לצייר צורתו אצל כל מעיין ומעיין, ושיעמדו שומרים וישמרו באם שיבוא אחד ויסתכל ביותר על הצורה ויעשה רוע פנים (היינו שישתנו פניו כמו מי שמביט היטב על איזה דבר ומשתומם ומצטער) אזי יתפסו אותו בתפיסה. וכן עשו ובאו אלו השלושה הנ"ל, דהיינו בן המלך הראשון, שהוא החתן האמת של בת הקיסר הזאת (שהיא המלך עכשיו, כנ"ל) ובן הסוחר הנ"ל (שגרשו אביו מחמת הבת הקיסר הזאת, שברחה עם הספינה עם כל הסחורה, כנ"ל) והמלך שהעבירוהו (גם כן על-ידה, כי ברחה ממנו עם האחד עשר שרות, כנ"ל) וכל אחד מאלו השלושה הכיר שזה צורתה, והסתכלו ונזכרו ונצטערו (היינו שבאו אצל המעיינות הנ"ל וראו צורתה, שהיתה מצויירת שם, והכירו אותה, והיו מסתכלים ביותר וכו') ותפסו אותם בתפיסה.
בשעת חתונה ציוה המלך (היינו הבת הקיסר) שיבואו השבויים לפניו. והביאו השלושה הנ"ל והכירה אותם, והם לא הכירוה, מחמת שמלובשת כמו איש. ענתה הבת קיסר ואמרה: אתה מלך (היינו המלך שהעבירוהו הנ"ל, שהוא אחד משלושת השבויים הנ"ל). אותך העבירו בשביל האחד עשר בנות שרים שנאבדו. הרי לך הבנות שרים. שוב למדינתך ולמלכותך (כי האחד עשר בנות שרים היו עימה כאן, כנ"ל). אתה סוחר (היינו בתחילה דיברה להמלך שהעבירוהו הנ"ל. עכשיו חזרה פניה ודיברה עם הסוחר, היינו עם בן הסוחר הנ"ל). אותך גרש אביך בשביל הספינה עם סחורה שנאבדה ממך (כנ"ל). הרי לך הספינה שלך עם כל הסחורה, ועל שנשתהה המעות כל-כך יש לך עתה עשירות בספינה בכפלי כפלים ממה שהיה, (כי הספינה בעצמה עם כל הסחורה של בן הסוחר, שהיא ברחה עימה, כנ"ל, עדיין היה אצלה בשלמות, כנ"ל, ונוסף לזה היה בספינה כל העשירות שלקחה אצל הגזלנים הנ"ל, שהיה עשירות מופלג מאוד, כפלי כפליים, כנ"ל) ואתה בן מלך (היינו החתן שלה באמת) נלכה וניסעה. ושבו לביתם.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
ושלח הקיסר את בתו ללמוד, גם המלך שלח את בנו ללמוד ונזדמנו שניהם אצל מלמד אחד, והיו אוהבים זה את זה מאוד, ונתקשרו ביניהם שישאו זה לזה. ונטל הבן מלך טבעת ונתן על ידה, ונתחתנו יחד. אחר-כך שלח הקיסר אחר בתו והביאה לביתו. גם המלך שלח אחר בנו והביאו לביתו.
והיו מדברים שידוכים לבת הקיסר, ולא רצתה שום שידוך מחמת התקשרות הנ"ל, והבן מלך היה מגעגע מאד אחריה. גם הבת קיסר היתה עצבה תמיד. והיה הקיסר מוליכה לחצרות שלו ופלטין [ארמון] שלו והראה אותה גדולתה והיא היתה עצבה. והבן מלך היה מגעגע מאוד אחריה עד שנחלה, וכל מה ששאלו אותו על מה אתה חולה, לא רצה להגיד, ואמרו להמשמש אותו: אולי תוכל אתה לחקור אצלו? ואמר להם שהוא יודע, כי הוא היה עימו אז במקום שלמד שם, והגיד להם הדבר.
ואזי נזכר המלך, שכבר נתחתן הוא עם הקיסר מקודם. והלך וכתב להקיסר, שיכין עצמו על החתונה, כי כבר נתקשרו מקודם, כנ"ל. ולא רצה הקיסר, אך לא היה יכול להעז ולסרב, והשיב לו, שישלח המלך בנו אליו, ויראה אם יוכל לנהוג מדינות אזי ישיא בתו אליו; ושלח בנו אליו (היינו שהמלך שלח בנו להקיסר, כאשר ציוה הקיסר, כנ"ל). והושיבו הקיסר בתוך חדר ומסר לו ניירות של עסקי המדינה, לראות אם יוכל לנהוג את המדינה.
והבן מלך היה מתגעגע מאוד לראות אותה, ולא היה אפשר לו לראותה. פעם אחד הלך אצל כותל של אספקלריא [מראה], וראה אותה, ונפל חלשות, ובאתה היא אליו וניערתו וסיפרה לו, שאינה רוצה שום שידוך מחמת ההתקשרות עימו. ואמר לה: מה נעשה, ואביך אינו רוצה? ואמרה: אף-על-פי-כן. אחר כך התיעצו, שיניחו לפרוש עצמם על הים. ושכרו להם ספינה ופרשו בים.
והלכו על הים, אחר-כך רצו לקרב עצמם אל הספר [שפת הים], ובאו לספר והיה שם יער, והלכו לשם. ולקחה הבת קיסר הטבעת ונתנה לו, והיא שכבה שם. אחר-כך ראה הבן מלך, שבסמוך תעמוד, והניח הטבעת אצלה. אחר כך עמדו והלכו אל הספינה.
בתוך כך נזכרה, ששכחו הטבעת שם, ושלחה אותו אחרי הטבעת. והלך לשם, ולא היה יכול למצוא המקום. והלך למקום אחר, ולא היה יכול למצוא הטבעת. והיה הולך לבקשו ממקום למקום, עד שנתעה, ולא היה יכל לחזור. והיא הלכה לבקשו, ונתעית גם-כן. והיה הוא הולך ותועה, הולך ותועה. אחר-כך ראה דרך, והלך לישוב; ולא היה לו מה לעשות, ונעשה משרת. גם היא היתה הולכת ותועה, וישבה עצמה, שתשב אצל הים, והלכה אל שפת הים, והיה שם אילנות של פירות, וישבה שם, וביום היתה הולכת אצל הים, אולי תמצא עוברים ושבים, והיתה מתפרנסת מן הפירות, ובלילה היתה עולה על אילן כדי שתהיה נשמרת מן החיות.
ויהי היום, והיה סוחר גדול מופלג מאוד, והיה לו משא ומתן בכל העולם. והיה לו בן יחיד, והסוחר היה זקן. פעם אחד אמר הבן לאביו: באשר שאתה זקן ואני נער, והנאמנים שלך אינם משגיחים כלל עלי, ואתה תסתלק, ואהיה נשאר ריק, ולא אדע מה לעשות בכן תן לי ספינה עם סחורה, ואלך על הים כדי להיות בקי במשא ומתן. ונתן לו אביו ספינה עם סחורה, והלך למדינות, ומכר הסחורה, וקנה סחורה אחרת והצליח.
בהיותו על הים, ראו אותן האילנות הנ"ל (שהיתה הבת קיסר שם), וסברו שהוא ישוב, ורצה לילך לשם; וכשנתקרבו ראו שהם אילנות, ורצו לחזור. בתוך כך הציץ הסוחר (היינו בן הסוחר הנ"ל) לתוך הים וראה שם אילן, ועליו כמראה אדם, וסבר שמא הוא טועה עצמו, והגיד לשאר האנשים שהיו שם, והביטו וראו גם-כן כמראה אדם על האילן. והתישבו להתקרב לשם, ושלחו איש עם ספינה קטנה לשם. והם היו מביטים בתוך הים כדי לכון את השליח, שלא יטעה מן הדרך, כדי שילך מכוון אל האילן הנ"ל. והלך לשם, וראה, שיושב שם אדם, והגיד להם.
והלך בעצמו (בן הסוחר הנ"ל) וראה, שיושבת שם (היינו הבת קיסר הנ"ל, שהיתה יושבת שם, כנ"ל) ואמר לה שתרד. ואמרה לו, שאינה רוצה לכנוס אל הספינה כי אם שיבטיחה, שלא יגע בה כי אם כשיבוא לביתו וישא אותה כדת. והבטיח לה, ונכנסה אצלו לספינה. וראה, שהיא מזמרת על כלי-זמר ויכולה לדבר בכמה לשונות, ושמח על שנזדמנה לו.
אחר-כך, כשהתחילו להתקרב לביתו, אמרה לו, שהיושר שילך לביתו ויודיע לאביו וקרוביו וכל מיודעיו, שכולם יצאו לקראתה, באשר שמוליך אישה חשובה כזו, ואחר-כך יתודע לו מי היא (כי גם מקודם התנתה היא עימו שלא ישאל אותה מי היא עד אחר החתונה, אז ידע מי היא) והסכים עימה. אמרה לו: גם היושר באשר שאתה מוליך אישה כזו, שתשכר את כל המאטראסן [מלחים] המוליכין הספינה, למען ידעו שהסוחר שלהם יש לו נישואין עם אישה כזו והסכים עימה.
ולקח יין טוב מאד, שהיה לו בספינה, ונתן להם, ונשתכרו מאוד, והוא הלך לביתו להודיע לאביו וקרוביו, כנ"ל, והמאטראסן נשתכרו ויצאו מן הספינה, ונפלו ושכבו בשכרותם.
ובעוד שהיו מכינים עצמם שם לילך לקראתה עם כל המשפחה, הלכה היא והתירה הספינה מן הספר, ופרשה הוילונות (היינו הלווינטן), והלכה לה עם הספינה. והם באו אל הספינה (היינו כל המשפחה של הסוחר) ולא מצאו דבר. וחרה להסוחר, אבי הבן הנ"ל, מאוד, והוא צועק ואומר (היינו הבן של הסוחר הנ"ל, שהיה בא עם הספינה הנ"ל, צעק ואמר): תאמין לי, שהבאתי ספינה עם סחורה וכו' והם אינם רואים דבר. ואמר לו: תשאל להמאטראסן! והלך לשאול אותם, והם שוכבים שיכורים, אחר-כך ננערו. ושאל להם, ואינם יודעים כלל מה עבר עליהם, רק יודעים, שהביאו ספינה עם כל הנ"ל, ואינם יודעים היכן הוא. וחרה הסוחר מאוד על בנו, וגרשו מביתו, ולא יבוא לנגד פניו. והלך ממנו נע ונד, והיא (היינו הבת קיסר הנ"ל) היתה הולכת על הים.
ויהי היום, והיה מלך אחד, והיה בונה לו פלטין על הים, כי שם הוטב בעיניו לבנות פלטין מחמת אויר הים. והספינות הולכות שם. והיא (היינו הבת קיסר הנ"ל) היתה הולכת על הים, ובאתה סמוך לפלטין של המלך הנ"ל. והמלך הביט וראה ספינה בלי מנהיגים, ואין שם אנשים, וסבר שהוא טועה עצמו. וציוה לאנשיו שיסתכלו, וראו גם-כן כן, והיא נתקרבה אל הפלטין. אחר-כך התישבה עצמה: למה לה הפלטין? והתחילה לחזור. ושלח המלך והחזירה והביאה לביתו.
והמלך הנ"ל לא היה לו אישה, כי לא היה יכל לברור לו, כי מי שהיה רוצה לא רצתה היא, וכן להפך, וכשבאתה לשם הבת קיסר הנ"ל, אמרה לו, שישבע לה, שלא יגע בה עד שישאנה כדת. ונשבע לה. ואמרה לו, שראוי שלא יפתח את הספינה שלה ולא יגע בה, רק שתעמוד כך על הים עד הנישואין, ואז יראו הכל את ריבוי הסחורה שהביאה, לבל יאמרו שלקח אישה מן השוק. והבטיח לה כן.
והמלך כתב לכל המדינות, שיתקבצו ויבואו על החתונה שלו, ובנה פלטין בשבילה. והיא ציותה, שיביאו לה אחת-עשרה בנות שרים שיהיו עימה. וציוה המלך, ושלחו לה אחת-עשרה בנות שרים גדולים מאוד, ובנו לכל אחת פלטין מיוחד, והיא היתה לה גם-כן פלטין מיוחד. והיו מתקבצות אליה, והיו מזמרות בכלי-שיר ומשחקים שם עימה.
פעם אחת אמרה להם, שתלך עימהם על הים, והלכו עימה, והיו משחקים שם. ואמרה להם, שתכבד אותם ביין טוב שיש לה. ונתנה להם מהיין שבספינה, ונשתכרו ונפלו ושכבו. והלכה והתירה הספינה, ופרשה הוילונות וברחה עם הספינה. והם (היינו המלך ואנשיו) הציצו וראו שהספינה איננה ונבהלו מאוד, ואמר המלך: הזהרו שלא להגיד לה פתאום, כי צערה יהיה גדול מאוד על ספינה יקרה כזו (כי המלך לא היה יודע, שהיא בעצמה ברחה עם הספינה, והיה סבור שהיא עדיין בחדרה), גם אולי תסבור, שהמלך נתן לאחד את הספינה, רק ישלחו את שררה אחת מהבנות שרים הנ"ל להגיד לה בחכמה. והלכו לחדר אחד ולא מצאו אדם, וכן לחדר שני וכן לכל האחד-עשר חדרים ולא מצאו אדם. והסכימו לשלוח בלילה שררה זקנה להגיד לה. והלכו לחדרה ולא מצאו אדם, ונבהלו מאד.
ואביהן של הבנות שרים הנ"ל, שהיו רגילים שיגיעו להם אגרות זה מזה, ועתה ראו שהם שולחים אגרות, ואין להם שום אגרת מבנותיהם עמדו השרים ונסעו בעצמן לשם ולא מצאו את בנותיהם. וחרה להם מאוד, ואמרו לשלוח את המלך (דהיינו למקום ששולחין החייבים מיתה, שקורין פארשיקן), כי הם היו השרי מלוכה, אך נתישבו מה חטא המלך שיתחייב שילוח, כי נאנס בדבר? והסכימו להעבירו ממלכותו ולגרשו, והעבירו אותו וגרשוהו, והלך לו.
והיא (היינו הבת קיסר הנ"ל, שברחה עם האחת-עשרה בנות שרים) הלכה עם הספינה. אחר-כך ננערו השרות הנ"ל (והתחילו שוב לשחק כמקודם, כי לא ידעו שהספינה כבר הלכה מן הספר), ואמרו לה: נחזור! והשיבה להם: נשהה עוד כאן קצת. אחר-כך עמד רוח סערה ואמרו: נחזור לביתנו! והודיעה להם, שהספינה כבר פרשה מן הספר. ושאלו אותה על מה עשתה כן, ואמרה, שהיתה יראה פן תישבר מחמת הרוח סערה, על כן הוכרחה להתירה ולפרוש הוילאות. והיו הולכים על הים (הבת קיסר עם האחת-עשרה בנות שרים הנ"ל), והיו מזמרים שם בכלי-זמר. ופגעו בפלטין, ואמרו לה השרות הנ"ל: נתקרב לשם! ולא רצתה, ואמרה כי נתחרטה על שנתקרבה אצל פלטין הנ"ל (היינו על שנתקרבה לפלטין של המלך הנ"ל, שרצה לישא אותה, כנ"ל).
אחר-כך ראו כמין אי הים, ונתקרבו לשם. והיו שם שנים-עשר גזלנים, ורצו להרגם. ושאלה היא: מי הגדול שבכם? והראו לה. אמרה לו: מה מעשיכם? אמר לה, שהם גזלנים. אמרה לו: אף אנחנו גזלנים, רק שאתם גזלנים בגבורה שלכם, ואנחנו גזלנים על-ידי חכמה, כי אנו מלומדים בלשונות ובכלי-זמר, בכן מה בצע כי תהרגו אותנו?! הלא טוב שתישאו אותנו לנשים, ויהיה לכם גם העשירות שלנו. והראה היא להם מה שבספינה, ונתרצו לדבריה, והראו הגזלנים להם גם-כן כל העשירות שלהם, והוליכו אותם בכל המקומות שלהם, והסכימו שלא יהיו נושאים בבת-אחת, כי אם בזה אחר זה (היינו שכל הגזלנים הנ"ל לא יהיו נושאים את השררות הנ"ל כולם בבת-אחת, רק הנשואין שלהם יהיה בזה אחר זה) גם שיבררו לכל אחד שררה אחת לפי הראוי לו, הגדול לפי גדלו וכו'.
אחר-כך אמרה להם, שתכבד אותם ביין טוב, נפלא מאוד, שיש לה בספינה, שאינה מסתפקת ממנו, רק הוא טמון אצלה עד יום שיזמן לה השם יתברך הזיווג שלה. ונתנה להם היין בשנים-עשר גביעים ואמרה, שכל אחד ישתה לכל אחד מהשנים-עשר, ושתו ונשתכרו ונפלו. ואמרה לחברותיה הנ"ל: לכו ושחטו כל אחת את בעלה, והלכו ושחטו כולם. ומצאו שם עשירות מופלג מאוד, שלא היה אצל שום מלך, והסכימו שלא ליקח נחושת ולא כסף, כי אם זהב ואבנים טובות. והשליכו מן הספינה שלהם דברים שאינם חשובים כל-כך, וטענו כל הספינה עם דברים יקרים: זהב ואבנים טובות שמצאו שם, והסכימו שלא לילך עוד מלובש כמו נשים, ותפרו להם בגדי זכרים, מלבושי אשכנז, והלכו עם הספינה.
ויהי היום והיה מלך אחד זקן. והיה לו בן יחיד, והשיא אותו, ומסר מלכותו לבנו. אמר הבן מלך, שילך ויטייל עם אישתו בים, כדי שתהיה רגילה באויר הים פן, חס ושלום, מוכרחים באיזה פעם לברוח בים. והלך עם אישתו עם השרי מלוכה ופרשו בספינה, והיו שם שמחים ומשחקים מאוד. אחר-כך אמרו שיפשטו כולם בגדיהם (היינו הבן מלך עם השרי מלוכה שהיו שם בספינה התייעצו מחמת שמחה, שיהיו כולם פושטים את בגדיהם, וכן עשו) ולא נשאר עליהם כי אם הכתונת. והיו מתחזקין לעלות על התורן. והיה הבן מלך הנ"ל מתחזק לעלות לשם.
והיא (היינו הבת קיסר הנ"ל) באתה עם הספינה (שלה הנ"ל) וראתה אותו הספינה הנ"ל (היינו הספינה של הבן-מלך עם שרי מלוכה הנ"ל), ובתחילה היתה יראה להתקרב. אחר-כך נסמכו קצת, וראו שהם משחקים מאוד, והבינו שאינם גזלנים, והתחילו להתקרב. אמרה הבת קיסר לחברותיה: אני יכולה להפיל את אותו הקירח לתוך הים (היינו את הבן מלך הנ"ל, שהיה עולה בראש התורן, כנ"ל) כי הבן מלך הנ"ל היה קירח, דהיינו שהיה מקורח ראשו משערות. אמרו לה: ואיך אפשר; הלא אנו רחוקים מהם מאוד. אמרה להן שיש זכוכית ששורף, ועל-ידי זה תפיל אותו. ואמרה שלא להפיל אותו עד שיעלה על ראש התורן ממש, כי כשהוא באמצעית התורן, אזי כשיפול, יפול אל תוך הספינה, אבל כשיעלה בראש, אזי כשיפול, יפול לתוך הים. המתינה עד שעלה אל ראש התורן ממש, ולקחה הזכוכית ששורף נגד החמה (שקורין ברען בריל) וכיונה נגד מוחו, עד שנכוה מוחו ונפל לתוך הים.
וכיון שראו (אנשי הספינה של המלך הנ"ל) שנפל, נעשה שם רעש גדול, כי איך יוכלו לחזור לביתם, כי המלך ימות מחמת צער. ואמרו להתקרב אל הספינה שרואין (היינו לספינה זו הנ"ל של הבת קיסר) אולי יש שם איזה דקטור [רופא] שיוכל ליתן להם עצה. והתקרבו אל הספינה הנ"ל (היינו הספינה של הבת קיסר עם השרות הנ"ל) ואמרו להם (אנשי הספינה של המלך להשרות עם הבת קיסר הנ"ל) שלא יתיראו כלל, כי לא יעשו להם כלל. שאלו אותם: אולי יש ביניכם דוקטור שיתן לנו עצה. וסיפרו להם כל המעשה, ושבן המלך נפל לתוך הים, ואמרה הבת קיסר, שיוציאו אותו מן הים. והלכו ומצאו אותו והוציאו אותו. ולקחה הדופק בידה, ואמרה שנשרף מוחו. וקרעו המוח ומצאו שכדבריה כן הוא, ונבהלו מאד. וביקשו ממנה שתלך עימהם לביתם, ותהיה דוקטור אצל המלך, ותהיה חשובה וגדולה מאוד, ולא רצתה. ואמרה כי איננה דוקטור, רק שיודעת סתם דברים הללו.
ולא רצו (אנשי הספינה של המלך) לחזור לביתם, והלכו שתי הספינות ביחד. והוטב בעיני השרי מלוכה מאוד, שהמלכה שלהם תישא את הדוקטור, מחמת גודל חכמתו שראו בו. (כי השרי מלוכה של בן המלך הנ", שנפל ומת, סברו שהבת קיסר עם השרות הנ"ל הם זכרים, כי היו מלובשים במלבושי זכרים כנ"ל. על כן רצו שהמלכה שלהם, שהיא אשת בן המלך שמת, תישא את הדוקטור, שהיא באמת הבת קיסר, שהיו סבורים שהיא דוקטור, מחמת שידעה בחכמתה שנשרף המוח של בן המלך שנפל, כנ"ל) ושיהיה הוא מלך שלהם, ואת המלך שלהם (היינו המלך הזקן הנ"ל) יהרגו, (כל זה היו רוצים מאוד השרי מלוכה הנ"ל) אך שלא היה אפשר לדבר דבר כזה אל המלכה, שהיא תישא דוקטור. גם להמלכה הוטב גם-כן מאוד שתישא את הדוקטור, אך שהיתה מתיראה מן המדינה, פן לא יתרצו שיהיה הוא מלך, והסכימו לעשות משתאות כדי שעל המשתה בשעת חדוה יוכלו לדבר מזה. והיו עושין משתה אצל כל אחד ביומו.
כשהגיע יום משתה של הדוקטור (היינו הבת קיסר) נתן להם מיין שלו הנ"ל ונשתכרו. בשעת חדוה אמרו השרים: מה יפה היה שהמלכה תישא את הדוקטור. ואמר הדוקטור. יפה מאוד היה, רק אם היו מדברים זאת בלתי פה שתוי (היינו שלא בשעת שכרות). נענית המלכה גם כן ואמרה: מה יפה היה שהיא תישא את הדוקטור, רק שהמדינה תסכים על זה. השיב שנית הדוקטור (היינו בת הקיסר): יפה מאוד היה, רק אם היו מדברים זאת בלתי פה שתוי. אחר-כך כשהקיצו משכרותם, נזכרו השרים מה שאמרו ונתבישו בעצמן מהמלכה, שאמרו דבר כזה, אך הלא היא גם-כן בעצמה אמרה זאת, והיא גם-כן נתביישה מפניהם, אך הלא גם הם אמרו זאת. והתחילו לדבר מזה ונסכם ביניהם-כן, ונתחתנה היא עם הדוקטור (וכנ"ל היינו עם בת הקיסר, שסברו שהיא דוקטור כנ"ל) והלכו למדינתם.
וכשראו בני המדינה שהם באים, שמחו מאוד, כי זה זמן רב שהלך הבן מלך, ולא ידעו היכן הוא, והמלך הזקן כבר מת בטרם ביאתם. אחר-כך ראו (בני המדינה) שהבן מלך, שהוא מלך שלהם, איננו. ושאלו: היכן הוא מלכנו? וסיפרו להם כל המעשה, איך שכבר מת, ושכבר קיבלו להם מלך זה, שבא עימהם. ושמחו מאד על שבא להם מלך חדש.
והמלך (היינו בת הקיסר הנ"ל, שהיא נעשית עתה מלך, כנ"ל) ציוה להכריז בכל מדינה ומדינה, שכל מי שנמצא בכל מקום שהוא, גר או אורח ובורח ומגורש, שכולם יבואו על החתונה שלו, איש מהם לא יהיה נעדר, ויקבלו מתנות גדולות, וציוה (המלך הנ"ל היינו בת הקיסר) שיעשו סביב סביב כל העיר מעיינות, כדי שכשאחד ירצה לשתות לא יצטרך לילך ולשתות, רק כל אחד ימצא מעיין אצלו. וציוה (המלך הנ"ל היינו בת הקיסר) לצייר צורתו אצל כל מעיין ומעיין, ושיעמדו שומרים וישמרו באם שיבוא אחד ויסתכל ביותר על הצורה ויעשה רוע פנים (היינו שישתנו פניו כמו מי שמביט היטב על איזה דבר ומשתומם ומצטער) אזי יתפסו אותו בתפיסה. וכן עשו ובאו אלו השלושה הנ"ל, דהיינו בן המלך הראשון, שהוא החתן האמת של בת הקיסר הזאת (שהיא המלך עכשיו, כנ"ל) ובן הסוחר הנ"ל (שגרשו אביו מחמת הבת הקיסר הזאת, שברחה עם הספינה עם כל הסחורה, כנ"ל) והמלך שהעבירוהו (גם כן על-ידה, כי ברחה ממנו עם האחד עשר שרות, כנ"ל) וכל אחד מאלו השלושה הכיר שזה צורתה, והסתכלו ונזכרו ונצטערו (היינו שבאו אצל המעיינות הנ"ל וראו צורתה, שהיתה מצויירת שם, והכירו אותה, והיו מסתכלים ביותר וכו') ותפסו אותם בתפיסה.
בשעת חתונה ציוה המלך (היינו הבת הקיסר) שיבואו השבויים לפניו. והביאו השלושה הנ"ל והכירה אותם, והם לא הכירוה, מחמת שמלובשת כמו איש. ענתה הבת קיסר ואמרה: אתה מלך (היינו המלך שהעבירוהו הנ"ל, שהוא אחד משלושת השבויים הנ"ל). אותך העבירו בשביל האחד עשר בנות שרים שנאבדו. הרי לך הבנות שרים. שוב למדינתך ולמלכותך (כי האחד עשר בנות שרים היו עימה כאן, כנ"ל). אתה סוחר (היינו בתחילה דיברה להמלך שהעבירוהו הנ"ל. עכשיו חזרה פניה ודיברה עם הסוחר, היינו עם בן הסוחר הנ"ל). אותך גרש אביך בשביל הספינה עם סחורה שנאבדה ממך (כנ"ל). הרי לך הספינה שלך עם כל הסחורה, ועל שנשתהה המעות כל-כך יש לך עתה עשירות בספינה בכפלי כפלים ממה שהיה, (כי הספינה בעצמה עם כל הסחורה של בן הסוחר, שהיא ברחה עימה, כנ"ל, עדיין היה אצלה בשלמות, כנ"ל, ונוסף לזה היה בספינה כל העשירות שלקחה אצל הגזלנים הנ"ל, שהיה עשירות מופלג מאוד, כפלי כפליים, כנ"ל) ואתה בן מלך (היינו החתן שלה באמת) נלכה וניסעה. ושבו לביתם.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
(סיפורי מעשיות - מעשה ב' - ממלך וקיסר)
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
