מעשה במלך אחד, שהיתה שפחה אחת בביתו, שהיתה משמשת את המלכה. (ומסתמא מבשלת אינה רשאה ליכנס אל המלך, אך היתה איזה שפחה משרתת קטנה במעלה). והגיע זמן לדתה של המלכה, וגם השפחה הנ"ל הגיע זמן לדתה באותו העת. והלכה המילדת והחליפה הולדות למען תראה מה יצמח מזה ואיך יפול דבר. והחליפה הולדות, והניחה בן המלך אצל השפחה ובן השפחה אצל המלכה.
ואחר-כך התחילו אלו הבנים להתגדל. ובן המלך (היינו זה שנתגדל אצל המלך, כי היו סוברים, שהוא בן המלך) היו מגדלים אותו ממעלה למעלה, עד שהיה הולך וגדול והיה בריה [זריז ומוצלח] גדולה, וגם אותו בן השפחה (היינו בן המלך באמת, אך נתגדל אצל השפחה, כנ"ל) נתגדל בביתו, ושניהם היו לומדים יחד בחדר אחד. וזה הבן מלך האמיתי, שנקרא בן השפחה, היה טבעו נמשך לנימוס המלכות, אך שהיה נתגדל בבית העבד, ולהפך: בן השפחה, שנקרא בן המלך, היה טבעו נמשך לנימוס אחר שלא כנימוס המלך, אך שהיה נתגדל בבית המלך והיה מוכרח להתנהג בנימוס המלכות, שהיו מגדלים אותו בנימוס זה.
והמילדת הנ"ל, מחמת שנשים דעתן קלות, הלכה וגילתה הסוד לאחד, איך שהחליפה הבנים, כנ"ל, וחברא חברא אית לה, עד שנתגלה הסוד מאחד לחברו, כדרך העולם, עד שהיו העולם מרננים בזה, איך שנחלף הבן מלך, אבל אין רשאים לדבר מזה שלא יתגלה למלך, כי בודאי אין רשאים שידע המלך מזה, כי מה יעשה המלך בזה, כי אין תקנה לזה, כי אי אפשר להאמין, אולי הוא שקר, ואיך אפשר לחזור ולהחליף? ועל כן בודאי אסור להם לגלות זאת למלך, רק העם היו מרננים ביניהם על זה.
ויהי היום, והלך אחד וגילה הסוד באזני הבן מלך, איך שאומרים עליו, שנחלף, כנ"ל, אך אי-אפשר לך לחקור על זה, כי אין זה כבודך ואי-אפשר לך לחקור זאת כלל, אך הודעתי לך זאת, כי אולי יהיה קשר כנגד המלוכה, ויוכל הקשר להתחזק על-ידי-זה, כי יאמרו, שהם לוקחים לעצמם הבן מלך למלך, היינו אותו שאומרים עליו שהוא הבן מלך האמיתי כנ"ל, על כן אתה צריך לחשוב מחשבות על הבן הנ"ל להעבירו. (כל זה הוא דברי אותו האיש, שגילה הסוד לבן השפחה, הנקרא בן המלך).
והלך זה הבן מלך (היינו זה שנקרא בן מלך, והכלל: בכל מקום, שנזכר כאן בן המלך סתם, הכונה על הנחלף, היינו שהוא באמת בן השפחה, רק שנקרא בן המלך, כי נתגדל אצל המלך, כנ"ל. וכן בבן השפחה; במקום שנזכר בן השפחה. רק במקום שנזכר בן המלך האמת או בן השפחה האמת, אז הכונה על האמת לאמיתו) והתחיל לגרום רעות לאבי הבן הנ"ל (אשר באמת הוא אביו, כנ"ל), ושם עינו להיות רובה בו רעות תמיד, והיה תמיד גורם לו רעות רעה אחר רעה, כדי שיוכרח לעקור עם בנו. וכל זמן שהיה המלך חי עדיין, לא היה לו ממשלה כל-כך, אף-על-פי-כן היה גורם לו רעות. ואחר-כך נזקן המלך ומת, ולקח הוא את המלוכה (היינו הבן השפחה שנחלף ונקרא עתה בן מלך כנ"ל) ואז עשה רעות יותר לאבי הבן הנ"ל, רעה אחר רעה, והיה עושה בדרך ערמה, באופן שלא יבינו העולם, שהוא עושה לו רעות, כי אין זה נאה בפני ההמון, רק היה מעלים הדבר, וגרם לו רעות תמיד.
והבין אבי הבן הנ"ל, שהוא עושה לו רעות בשביל הענין הנ"ל. וענה ואמר לבנו (היינו בן המלך באמת, אך על-ידי החילוף נדמה, שהוא בנו) וסיפר לו כל העניין, ואמר לו, שיש לו רחמנות גדול עליו, כי ממה נפשך; אם אתה בני, בודאי יש לי רחמנות עליך; ואם אתה בן המלך באמת, בודאי הרחמנות גדול ביותר עליך, כי הוא רוצה להעביר אותך לגמרי, חס ושלום, על כן אתה מוכרח לעקור מכאן. והורע בעיניו הדבר מאד.
אך המלך הנ"ל (דהיינו זה שנעשה מלך תחת אביו, כי נדמה שהוא הבן מלך מחמת החילוף) היה רובה לו בכל פעם חיצי רעתו, זה אחר זה, ונתישב הבן הנ"ל לעקור משם. ונתן לו אביו ממון הרבה והלך לו. וחרה לו הדבר מאד לבן הנ"ל (אשר הוא באמת בן המלך) על אשר נתגרש ממדינתו בחינם, כי הסתכל בעצמו: למה ועל מה מגיע לי זאת להתגרש? אם אני בן המלך, בודאי אינו מגיע לי זאת, ואם אין אני בן המלך, גם-כן אינו מגיע לי זאת להיות בורח בחינם, כי מה חטאי? והרע לו מאד, ומחמת זה לקח את עצמו אל השתיה, והלך לבית הזונות, ורצה לבלות בזה את ימיו להשתכר ולילך בשרירות ליבו מחמת שנתגרש בחינם.
והמלך הנ"ל תפס את המלוכה בחזקה, וכשהיה שומע, שיש איזה אנשים, שמרננים ומדברים מהחילוף הנ"ל, היה מענישם ונוקם בם מאד, ומלך בתוקף ועוז.
ויהי היום, ונסע המלך עם שריו לתפוס חיות. (שקורין נאולאויע) [ציד] ובאו למקום נאה, ונהר מים לפני המקום ההוא. ועמדו שם לנוח ולטייל, והניח עצמו המלך לישכב, ובא על דעתו המעשה הנ"ל שעשה, שגרש את הבן הנ"ל בחינם, כי ממה נפשך: אם הוא בן המלך לא די שנתחלף? מדוע יהיה נתגרש מכאן? ואם אינו בן המלך גם-כן אין מגיע לו לגרשו, כי מה חטא? והיה המלך חושב בזה ומתחרט על החטא והעולה הגדולה הזאת שעשה, ולא ידע לתת עצה לנפשו מה לעשות בזה, ואי-אפשר לדבר מדבר כזה עם שום אדם להתייעץ עימו; ונתעצב בדאגה מאד, ואמר להשרים לשוב, כי מאחר שנפלה עליו דאגה, אין צריכין עוד לטייל, וחזרו לביתם. וכשחזר המלך לביתו, בודאי היו לו כמה עניינים ועסקים, ונתעסק בעסקיו ועבר מדעתו עניין הנ"ל.
והבן הנ"ל שנתגרש (אשר הוא בן המלך באמת) ועשה מה שעשה וביזבז מעותיו, פעם אחד יצא לבדו לטייל. והניח לישכב, ובא לו על דעתו מה שעבר עליו, וחשב מה זאת עשה אלקים לי: אם אני הבן מלך בודאי אינו ראוי לי זאת, ואם איני בן המלך גם-כן אינו מגיע לי זאת, להיות בורח ומגורש. ונתישב בדעתו: אדרבא, אם-כן, שהשם יתברך יכול לעשות כזאת, להחליף את בן המלך ושיעבור עליו כנ"ל, אם כן היתכן מה שעשיתי? וכי כך היה ראוי לי להתנהג כמו שעשיתי? והתחיל להצטער ולהתחרט מאד על המעשים רעים שעשה, ואחר-כך חזר למקומו וחזר אל השיכרות, אך מחמת שכבר התחיל להתחרט, היה מבלבל אותו המחשבות של חרטה ותשובה בכל פעם.
פעם אחת הניח עצמו לישכב. וחלם לו איך שבמקום פלוני יש יריד ביום פלוני, שילך לשם. ומה שיזדמן לו בראשונה איזה עבדות להשתכר יעשה אותו העבדות, אף אם אינו לפי כבודו. והקיץ. והחלום הזה נכנס לו מאד במחשבתו. כי לפעמים עובר הדבר תכף מן המחשבה, אך דבר החלום הזה נכנס הרבה במחשבתו. אך אף-על-פי-כן היה קשה בעיניו לעשות זאת, והלך יותר אל השתיה. וחלם לו יותר החלום הנ"ל כמה פעמים, ובלבל אותו מאד.
פעם אחת היו אומרים לו בחלום: אם אתה רוצה לחוס על עצמך תעשה כנ"ל! והוכרח לקיים את החלום. והלך ונתן מותר המעות שהיה לו עדיין על האכסניא, גם המלבושים חשובים שהיה לו הניח גם-כן על האכסניא. והוא לקח לעצמו מלבוש פשוט של סוחרים, כגון (אפינטשע) ונסע על היריד. ובא לשם.
והשכים והלך על היריד. ופגע בו סוחר אחד, ואמר לו: רצונך להשתכר באיזה עבדות? השיב לו הן. אמר לו: אני צריך להוליך בהמות, תשכיר עצמך אצלי? והוא לא היה לו פנאי לישב את עצמו בזה, מחמת החלום הנ"ל. וענה ואמר תכף הן! והסוחר שכרו תכף. ותכף התחיל לשמש עימו ולצוות עליו, כדרך האדון על משרתיו. והוא התחיל להסתכל בעצמו: מה עשה?! כי בודאי אין ראוי לו עבדות כזה, כי הוא איש רך, ועתה יצטרך להוליך בהמות ויוכרח לילך רגלי אצל הבהמות. אך אי אפשר להתחרט. והסוחר מצוה עליו כדרך האדון. ושאל את הסוחר: איך אלך לבדי עם הבהמות? השיב לו: יש עוד רועים מוליכי בהמות שלי, ותלך עימם. ונתן לו לידו איזה בהמות שיוליכם, והוליכם חוץ לעיר. ושם נתקבצו יחד שאר הרועים המוליכים הבהמות, והלכו יחד. והוליך את הבהמות. והסוחר היה רוכב על סוס, והלך אצלם. והסוחר היה רוכב באכזריות וכנגדו היה באכזריות, יותר מאד. והוא היה מתפחד מאד מאד מן הסוחר, מחמת שראהו באכזריות גדול כנגדו, והיה מתירא פן יכה אותו הכאה אחת במקלו וימות תכף (היינו כי מרוב דקותו כי היה איש רך מאד על כן נדמה לו כן) והיה הולך עם הבהמות והסוחר אצלם. ובאו לאיזה מקום, ולקחו השק שמונח בו הלחם של הרועים, ונתן להם (הסוחר) לאכול. ונתנו לו גם כן מלחם זה, ואכל.
אחר-כך היו הולכים אצל יער עב מאד. (היינו שהאילנות הם רצופים ותכופים מאד זה אצל זה) והלכו ותעו שתי בהמות מהבהמות של זה הבן שנעשה רועה אצל הסוחר כנ"ל. וצעק עליו הסוחר, והלך אחריהם לתפסם, והם ברחו יותר. ורדף אחריהם. ומחמת שהיער היה רצוף ועב, תכף כשנכנס לתוך היער לא ראו זה את זה, ונתעלם מעיני החברים שלו מיד. והוא היה הולך ורודף אחרי הבהמות, והם בורחים. ורדף אחריהם הרבה עד שבא לתוך עבי היער. ונתישב: בין כך ובין כך אמות. כי אם אשוב בלי הבהמות אמות על ידי הסוחר. כי היה נדמה לו מחמת פחד שהיה לו מן הסוחר, שימית אותו כשישוב בלי הבהמות. ואם אהיה כאן גם כן אמות על ידי חיות שביער. ולמה לי לשוב אל הסוחר? כי איך אוכל לבוא אליו בלי הבהמות, כי היה לו פחד גדול ממנו. והלך ורדף יותר אחרי הבהמות, והם בורחים. בתוך כך נעשה לילה. ודבר כזה עדיין לא עבר עליו, שיצטרך ללון יחידי בלילה בתוך עבי היער כזה. ושמע קול נהמת החיות שהומים כדרכם. ונתישב בדעתו, ועלה על איזה אילן ולן שם. ושמע קול החיות ששואגים כדרכם.
בבוקר הסתכל, וראה והנה הבהמות עומדים סמוכים אצלו! וירד מן האילן והלך לתפסם, וברחו להלן. והלך אחריהם יותר, וברחו יותר. והיו הבהמות מוצאים שם איזה עשבים ועמדו לרעות ולאכול. והיה הולך לתפסם, וברחו. וכן היה הולך אחריהם והם בורחים, הולך אחריהם והם בורחים, עד שבא בתוך עבי היער מאד, שהיה שם חיות שאינם מתיראים מאדם כלל, כי הם רחוקים מן הישוב. ושוב נעשה לילה. ושמע קול נהמת החיות ונתירא מאד. וירא והנה עומד שם אילן גדול מאד מאד. ועלה על אותו האילן. בבואו על האילן, וירא והנה שוכב שם בן אדם, ונתירא. אך אף על פי כן היה לו לנחמה מאחר שמצא כאן בן אדם. ושאלו זה את זה: "מי אתה, בן אדם" "מי אתה, בן אדם. מאין באת לכאן" ולא היה רצונו לספר לו מה שעבר עליו. והשיב לו: על ידי הבהמות. שהייתי רועה בהמות, ותעו שתי בהמות לכאן, ועל ידי זה באתי לכאן כנ"ל. ושאל הוא את האדם שמצא שם על האילן: מאין באת אתה לכאן? השיב לו: אני באתי לכאן על ידי הסוס. שהייתי רוכב על הסוס, ועמדתי לפוש, והלך הסוס ותעה בתוך היער. והייתי רודף אחריו לתפסו והוא ברח יותר, עד שבאתי לכאן. ונתחברו שם יחד שיהיה להם צותא חדא. ודיברו ביניהם, שאפילו כשיבואו לישוב, יהיו גם כן ביחד בצותא חדא. ולנו שם שניהם. ושמעו קול נהמת החיות שהומים ושואגים מאד.
לפנות בוקר שמע קול חוכא [צחוק] גדולה מאד מאד, על פני כל היער, שהיתה מתפשטת קול החוכא על כל היער, כי היתה חוכא גדולה מאד מאד, עד שהיה האילן מזדעזע ומתנענע מן הקול. והוא נתבהל ונתפחד מאד מאד מזה. ואמר לו השני: (היינו זה האדם שמצא שם על האילן ששכב שם מקודם) שוב אין אני מתפחד כלל מזה. כי כבר אני לן כאן זה כמה לילות, ובכל לילה סמוך אל היום נשמע קול החוכא הזה, עד שכל האילנות רועשים ומזדעזעים. ונתבהל מאד ואמר לחברו: הדבר נראה שזהו מקום הידועים [של השדים]. כי בישוב לא נשמע קול חוכא כזה. כי מי שמע קול חוכא על כל העולם?.
ואחר-כך נעשה תכף יום. והסתכלו, ויראו והנה הבהמות של זה עומדים, וגם הסוס של זה עומד. וירדו, והתחילו לרדוף. זה אחר הבהמות, וזה אחר הסוס. והבהמות היו בורחים להלן יותר, והוא רודף וכו' כנ"ל. וכן השני רדף אחר הסוס והסוס בורח, עד שנתרחקו ונתעו זה מזה.
בתוך כך מצא שק עם לחם. וזה חשוב בודאי מאד מאד במדבר. ולקח השק על כתפו, והלך אחרי הבהמות.
בתוך כך פגע באדם אחד ונתבהל מתחילה. אך אף-על-פי-כן היה לו לנחמה קצת, מאחר שמצא כאן אדם. ושאל אותו האדם: "איך באת לכאן?" חזר הוא ושאל את האדם הזה: "איך באת אתה לכאן?" השיב לו: "אני, אבותי ואבות אבותי נתגדלו כאן. אך אתה איך באת לכאן, כי לכאן לא יבוא כלל שום אדם מן הישוב". ונתבהל, כי הבין שאין זה אדם כלל. מאחר שאומר שאבות אבותיו נתגדלו כאן, ואדם מן הישוב אינו בא לכאן. על כן הבין שבודאי אין זה אדם כלל. אך-אף-על-פי-כן לא עשה לו כלל וקרבו. (היינו שזה האדם היער לא עשה שום רעה לזה שהלך אחרי הבהמות, שהוא בן המלך האמת שנחלף כנ"ל) ואמר לו: (היינו אדם היער לבן המלך האמת) מה אתה עושה כאן? השיב לו שהוא רודף אחר הבהמות כנ"ל. אמר לו האדם הנ"ל: חדל לך לרדוף אחרי העוונות! כי אין זה בהמות כלל, רק העוונות שלך הם מוליכים אותך כך. די לך. כבר קיבלת את שלך, היינו העונש שלך כבר קיבלת, ועתה חדל לך מלרדפם עוד. בוא עימי ותבוא למה שיאות לך והלך עימו. ונתירא לדבר עימו ולשאלו. כי אדם כזה פן יפתח פיו ויבלענו. (היינו שזה הבן המלך האמת הלך עם האדם היער הזה, והיה מתירא לדבר עימו ולשאול אותו דבר, פן יפתח פיו ויבלענו. כי הבין שאין זה אדם כלל) והלך אחריו.
בתוך כך פגע את חברו שרדף אחר הסוס כנ"ל. ותכף כשראהו רמז לו: תדע, שאין זה אדם כלל, ולא תישא ותיתן עימו כלל. כי אין זה אדם כלל! והלך מיד ולחש לו באזניו כל זה. שאין זה אדם כלל, וכו' כנ"ל. והסתכל חבירו, (היינו האדם של הסוס) וירא והנה שק עם לחם על כתפו. והתחיל להתחנן לו: אחי! זה כמה ימים שלא אכלתי, תן לי לחם! השיב לו: כאן במדבר אין מועיל שום דבר, כי חיי קודמין ואני צריך הלחם בשבילי. והתחיל להתחנן לו ולבקשו מאד: אתן לך מה שאתן (אך בודאי אין מועיל שום מוהר ומתן בעד לחם במדבר) השיב לו: מה תיתן לי, כי מה תוכל לתת לי בעד לחם במדבר. השיב לו: (היינו זה שביקש הלחם, שהוא האדם של הסוס, השיב לאדם של הבהמות, שהוא בן המלך האמת) אתן לך כל עצמי, שאמכור את עצמי לך בעד לחם. ונתישב: (היינו האדם של הבהמות נתישב בעצמו) לקנות אדם, כדאי ליתן לו לחם! וקנה אותו לעבד עולם. ונשבע לו בשבועות שיהיה לו עבד עולם גם כשיבואו לישוב, והוא יתן לו לחם. דהיינו שיאכלו יחד מן השק עד שיכלה הלחם.
והלכו יחד אחרי האדם היער הנ"ל. וזה העבד הולך אחריו (היינו זה האדם של הסוס שנמכר לעבד להאדם של הבהמות, הלך אחריו אחרי האדם של הבהמות. ושניהם הלכו אחרי אדם היער) ועל ידי זה הקל עליו קצת. כשהיה צריך להגביה איזה דבר או איזה ענין אחר היה מצוה על עבדו (היינו על זה האדם של הסוס שנמכר לו לעבד) שיגביה לו ושיעשה לו חפצו. והלכו יחד אחרי אדם היער הנ"ל. ובאו למקום שהיו שם נחשים ועקרבים ונתפחד מאד. ומחמת הפחד שאל את האדם היער: איך נעבור כאן?! השיב לו. הלא גם זה יפלא (אלא מאי) איך תיכנס ותבוא לביתי?! והראהו את ביתו שעומד באויר. ואיך תכנוס בביתי?! והלכו עם האדם היער הנ"ל, והעביר אותם בשלום. והכניסם לביתו והאכילם והישקם. והלך לו.
וזה (היינו בן המלך האמת שהוא האדם של הבהמות) היה משמש עם עבדו הנ"ל ככל אשר היה צריך. וחרה להעבד מאד, על אשר נמכר לעבד בשביל שעה אחת שהיה צריך לחם לאכול. כי עתה יש להם מה לאכול. ורק בשביל שעה אחת יהיה עבד עולם. והיה מתאנח וגונח: איך באתי למידה כזו, להיות עבד. שאל לו: (היינו בן המלך האמת שהוא האדון שלו שאל אותו) ובאיזה גדולה היית, שאתה מתאנח על שבאת למידה זו? השיב לו וסיפר לו, איך שהוא היה מלך, והיו מרננים עליו שנחלף וכו', כנ"ל. (כי באמת זה האדם של הסוס הוא הוא המלך הנ"ל אשר באמת הוא בן השפחה כנ"ל) וגרש את חברו כנ"ל. ופעם אחת בא על דעתו שלא טוב עשה ונתחרט וכו'. והיו באים עליו חרטות תמיד על המעשה הרעה והעולה הגדולה שעשה נגד חברו.
פעם אחת חלם לו, שהתיקון שלו הוא, שישליך את המלוכה, וילך למקום שעיניו ישאו אותו, ובזה יתוקן חטאו ולא רצה לעשות כזאת, אך היו מבלבלין אותו תמיד חלומות הללו, שיעשה כנ"ל, עד שנגמר בדעתו, שיעשה כך, והשליך את המלוכה, והלך באשר הלך, עד שבא לכאן, ועתה יהיה עבד. וזה שמע את כל זה ושתק (היינו זה הבן מלך האמת, שהוא האדם של הבהמות, שמע כל זה שסיפר לו האדם של הסוס, שהוא עכשו עבדו ושתק) ואמר: אראה ואתישב איך לנהוג עם זה.
בלילה בא האדם היער הנ"ל ונתן להם לאכול ולשתות, ולנו שם. לפנות בוקר שמעו קול החוכא הגדולה מאד, כנ"ל, עד שכל האילנות היו רועשים ומזדעזעים כנ"ל. והסיתו (היינו העבד הסית את בן המלך האמת, שהוא אדונו) לשאול את אדם היער מה זאת, ושאלו: מה קול החוכא הגדולה הזאת סמוך לבוקר? השיב לו: זהו חוכא, שהיום שוחק מן הלילה, שהלילה שואלת את היום: מדוע כשאתה בא, אין לי שם? ואזי היום שוחק ועושה חוכא גדולה, ואחר-כך נעשה יום; וזהו קול החוכא הנ"ל. ונפלא בעיניו, כי זהו ענין פלא, שהיום שוחק מן הלילה.
בבוקר חזר האדם היער והלך לו, והם היו אוכלים ושותים שם. בלילה חזר ובא, ואכלו ושתו ולנו. בלילה שמעו קול החיות, שכולם שואגים והומים בקולות משונות, שכל החיות והעופות, כולם נתנו בקולם: האריה היה שואג, והלביא הומה בקול אחר, והעופות מצפצפים ומקשקשים בקולם וכן כולם הומים בקולות. ובתחילה נזדעזעו מאד, ולא היטו אזנם אל הקול מחמת הפחד, אחר-כך היטו אזנם ושמעו, שהוא קול נגינה וזימרה נפלאה ונוראה מאד. והיטו אזנם יותר ושמעו, שהוא קול זימרה ונגינה נפלא מאד מאד, שהוא תענוג נפלא ועצום מאד לשמוע זאת, שכל התענוגים של העולם כולם כאין, ואינם נחשבים, ובטלים לגמרי נגד התענוג הנפלא הזה של הנגינה הזאת. ודיברו ביניהם, שישארו כאן, כי יש להם לאכול ולשתות, ומתענגים בתענוג נפלא כזה, שכל מיני תענוגים בטלים כנגד זה.
והסית העבד את האדון (היינו בן המלך האמת) לשאול אותו (את אדם היער) מה זאת, ושאלו. השיב לו, שזהו איך שהחמה עשה מלבוש להלבנה, ואמרו כל החיות של היער: היות שהלבנה עושה להם טובות גדולות, כי עיקר ממשלתם הוא בלילה, כי לפעמים הם צריכין ליכנס בישוב, וביום אין יכולים, ועיקר ממשלתם בלילה, והלבנה עושה להם טובה כזו, שמאירה להם, על כן הסכימו שיעשו ניגון חדש לכבוד הלבנה, וזהו קול הנגינה שאתם שומעים (דהיינו שכל החיות והעופות מנגנים ניגון חדש לכבוד הלבנה, שקיבלה מלבוש מן החמה) וכששמעו שזהו ניגון, היטו אזנם יותר ושמעו שהוא ניגון נפלא ונעים מאד מאד. ואמר להם האדם היער הנ"ל: מה זה חידוש אצלכם הלא יש אצלי כלי, שקיבלתי מאבותי, שהם ירשו מאבות אבותיהם, שהכלי עשויה עם עלים וצבעונים כאלו, שכשמניחים הכלי הזאת על איזה בהמה או עוף, אזי תכף מתחיל לנגן הניגון הזה.
אחר-כך חזר ונעשה החוכא הנ"ל, ונעשה יום. והלך לו האדם היער הנ"ל, והוא (היינו בן המלך האמת) הלך לחפש אחר הכלי הנ"ל. וחיפש בכל אותו החדר ולא מצא, ולהלן יותר היה מתירא לילך. והם, היינו האדון (שהוא בן המלך האמת) והעבד (שהוא בן השפחה באמת, שהיה מתחילה מלך, כנ"ל) היו מתיראים לומר לאדם היער הנ"ל שיוליכם לישוב; אחר-כך בא אדם היער הנ"ל ואמר להם, שיוליכם לישוב, והוליך אותם לישוב. ולקח את הכלי הנ"ל ונתנה לבן המלך האמיתי ואמר לו: הכלי אני נותן לך, ועם האדם הזה (היינו העבד שלו, שהוא בן השפחה באמת, שהיה מלך תחילה מחמת החילוף, כנ"ל) תדע איך להתנהג עימו. ושאלו אותו: להיכן נלך? אמר להם, שישאלו וידרשו אחר המדינה, שנקראת בשם הזה: המדינה טפשית והמלך חכם. (דאס ניירישע לאנד און דער קלוגיר מלכות בזה הלשון סיפר רבנו, נרו יאיר). שאלו אותו: להיכן ולאיזה צד נתחיל לשאול אחר המדינה הזאת? הראה להם בידו לצד פלוני (כמראה באצבע). ואמר האדם היער להבן מלך האמיתי: לך לשם, אל המדינה הנ"ל, ושם תבוא אל הגדולה שלך.
והלכו להם. והיו הולכים בדרכם, והיו מתאוים מאד למצוא איזה חיה או בהמה לנסות את הכלי הנ"ל אם תוכל לנגן, כנ"ל, אך עדיין לא היו רואים שום מין חיה. אחר-כך באו יותר לישוב ומצאו איזה בהמה, והניחו הכלי עליה והתחילה לנגן, כנ"ל. והיו הולכים ובאים, עד שבאו אל המדינה הנ"ל. ואותה המדינה היתה חומה סביב לה, ואין נכנסין אליה כי אם בשער אחד, וצריכים לסבב כמה פרסאות, עד שבאין אל השער ליכנס אל המדינה; והלכו וסבבו, עד שבאו אל השער. בבואם אל השער, לא רצו להניח אותם ליכנס, היות שהמלך של המדינה מת, ונשאר הבן מלך, והניח המלך צוואה: באשר שעד עכשיו היו קוראין את המדינה דאס ניירישע לאנד און דער קלוגיר מלכות [מדינה טפשית ומלך חכם], עכשיו יהא קוראין אותה להפך דאס קלוגע לאנד און דער ניירישער מלכות [מדינה חכמה ומלך טיפש], ומי שיחגור מתניו לזה, שיחזור השם לקדמותו, דהיינו שיהיו חוזרים וקוראים את המדינה בשם הראשון, דהיינו מדינה טפשית ומלך חכם הוא יהיה מלך, על כן אין מניחין שום אדם ליכנס אל המדינה, כי אם מי שיחגור מתניו לזה; על כן לא רצו להניח אותו ליכנס ואמרו לו: האתה יכול לחגור מתניך לזה, להחזיר אל המדינה השם הראשון? ובודאי אי-אפשר להכניס עצמו לדבר כזה, ולא יכלו לכנוס. והסיתו העבד הנ"ל, שיחזרו לביתם. אך הוא לא רצה לחזור מחמת שהאדם היער אמר לו שילך למדינה זו, ושם יבוא לגדולה שלו.
בתוך כך בא לשם עוד אדם אחד שהיה רוכב על סוס ורצה ליכנס, ולא הניחו אותו גם-כן ליכנס מחמת הנ"ל. בתוך כך ראה שעומד הסוס של אותו האדם, ולקח הכלי הנ"ל והניחה על הסוס והתחיל לנגן הניגון הנפלא מאד, כנ"ל. וביקש מאד האדם של הסוס, שימכור לו הכלי הזאת ולא רצה למכרה. והשיב לו. מה תוכל ליתן לי בעד כלי נפלאה כזו? אמר לו האדם של הסוס הנ"ל: מה תוכל לפעול עם הכלי הזאת? (הלא הוא רק) שתעשה עימה קאמעדיא [משחק הצגה], ותקבל דינר, אבל אני יודע דבר, שהוא טוב יותר מהכלי שלך, דהיינו שאני יודע דבר, שקיבלתי מאבות אבותי, להיות מבין דבר מתוך דבר, היינו שאני יודע דבר כזה, שקיבלתי מאבות-אבותי שיכולים להיות על ידה מבין דבר מתוך דבר שכשאחד אומר איזה דיבור בעלמא, יכולים על-ידי הקבלה הנ"ל, שיש לי, להבין דבר מתוך דבר, ועדיין לא גיליתי זאת לשום אדם בעולם, בכן אני אלמד אותך הדבר הזה, ואתה תתן לי הכלי הזאת הנ"ל. ונתישב (הבן מלך האמת, שהיה לו הכלי הזאת כנ"ל), שבאמת הוא דבר נפלא להיות מבין דבר מתוך דבר, ונתן לו הכלי הנ"ל, והוא (היינו האדם של הסוס הנ"ל) הלך ולימדו הדבר הנ"ל להיות מבין דבר מתוך דבר.
והבן מלך האמת, מאחר שנעשה מבין דבר מתוך דבר, היה הולך שם אצל שער המדינה הנ"ל, והבין, שהוא באפשר שיחגור מתניו לזה להחזיר להמדינה שם הראשון, כי כבר נעשה מבין דבר מתוך דבר, על כן הבין שהוא באפשר. אף-על-פי שעדיין אינו יודע איך ומה, איך יוכל לעשות זאת, אף-על-פי-כן, מאחר שנעשה מבין דבר מתוך דבר, על כן הבין, שהוא באפשר. ונתישב שיצוה להניח אותו ליכנס, והוא יכניס עצמו לזה (היינו להחזיר להמדינה שם הראשון) ומה יפסיד בזה? ואמר (לאותן האנשים, שלא רצו להניח ליכנוס שם שום אדם, כי אם מי שיחגור מתניו לעניין הנ"ל), שיניחו אותו ליכנוס, והוא יחגור מתניו לעניין הנ"ל להחזיר אל המדינה שם הראשון. והניחו אותו ליכנוס.
והודיעו אל השרים, שנמצא איש כזה, שרוצה לחגור מתניו לזה להחזיר להמדינה שם הראשון. והביאוהו אל השרים של המדינה, ואמרו לו השרים: תדע, שגם אנחנו אין אנו טיפשים, חס ושלום, רק שהמלך שהיה, היה חכם גדול מופלג מאד, אשר כנגדו היינו כולנו נחשבים טיפשים, ועל כן היתה המדינה נקראת מדינה טיפשית ומלך חכם. ואחר-כך נפטר המלך הנ"ל, ונשאר הבן מלך; וגם הוא חכם, אבל כנגדנו אינו חכם כלל, על כן נקראת המדינה(עכשיו) להפך: מדינה חכמה ומלך טיפש. והניח המלך צוואה, שמי שימצא חכם כזה, שיוכל להחזיר להמדינה שם הראשון הוא יהיה מלך; וציוה לבנו, שכשימצא איש כזה יסתלק הוא מן המלוכה, ואותו האיש יהיה נעשה מלך, היינו כשימצא חכם כזה, שיהיה מופלג בחכמה מאד מאד, עד שכנגדו יהיו כולם טיפשים, הוא יהיה מלך, כי זה האיש יכול להחזיר להמדינה שם הראשון, כי יהיו חוזרים וקורין אותה מדינה טיפשית ומלך חכם, כי הם כולם טיפשים כנגדו, על כן תדע לאיזה דבר אתה מכניס עצמך. (כל זה אמרו לו השרים הנ"ל).
ואמרו לו (היינו גם-כן השרים הנ"ל, כי כל זה הוא המשך דבריהם): הנסיון יהיה, אם אתה חכם כזה: היות שיש כאן גן, שנשאר מן המלך שהיה, שהוא היה חכם גדול מאד; והגן הוא נפלא מאד מאד, שגדלים בו כלי מתכות כלי כסף וכלי זהב והוא נפלא ונורא מאד, אך אי-אפשר ליכנס בו, כי כשנכנס בו אדם, אזי תכף מתחילין שם לרדפו, ורודפין אותו, והוא צועק, והוא אינו יודע כלל ואינו רואה מי רודף אותו, וכך הם רודפין אותו, עד שמבריחין אותו מן הגן על כן נראה אם אתה חכם, אם תוכל ליכנס אל הגן הזה. ושאל אם מכים את האדם הנכנס; אמרו לו, שהעיקר שרודפין אותו, והוא אינו יודע כלל מי ומי רודף אותו, ובורח בבהלה גדולה מאד, כי כן סיפרו להם בני אדם שנכנסו לשם.
והלך אל הגן (היינו זה הבן מלך האמת), וראה שיש לו חומה סביב, והשער פתוח, ואין שם שומרים, כי בודאי אין צריכים שומרים לזה הגן. והיה הולך אצל הגן, והסתכל וראה, שעומד שם אצל הגן אדם, היינו שהיה מצויר שם אדם. והסתכל וראה, שלמעלה, מעל האדם, יש דף, (שקורין טאבליצע) [לוח], וכתוב שם, שזה האדם היה מלך לפני כמה מאות שנים, ובימי המלך הזה היה שלום, כי עד אותו המלך היו מלחמות, וכן אחריו היו מלחמות, ובימי המלך הזה היה שלום.
והתבונן מאחר שכבר נעשה מבין דבר מתוך דבר, כנ"ל, שהכל תלוי בזה האדם; שכשנכנסין לגן ורודפין אותו אין צריכין לברוח כלל, רק לעמוד עצמו אצל האדם, ועל ידי זה ינצל. ויותר מזה: שאם יקחו את האדם הזה ויעמידו אותו לפנים בתוך הגן הזה, אזי יוכל כל אדם ליכנס בשלום אל הגן הזה. (כל זה הבין זה הבן מלך האמת על ידי שהיה מבין דבר מתוך דבר, כנ"ל) והלך ונכנס אל הגן; ותכף כשהתחילו לרדפו הלך ועמד אצל האדם הנ"ל, שעומד אצל הגן מבחוץ, ועל-ידי-זה יצא בשלום, בלי פגע כלל, כי אחרים, כשנכנסו לגן והתחילו לרדפם היו בורחים בבהלה גדולה מאד, והיו מוכים ונלקים על-ידי-זה; והוא יצא בשלום ושלוה על-ידי שעמד עצמו אצל האדם הנ"ל. והשרים ראו ותמהו על שיצא בשלום, ואזי ציוה (זה הבן מלך האמת) ליקח את האדם הנ"ל. ולהעמיד אותו בפנים בתוך הגן, וכן עשו. ואזי עברו כל השרים בתוך הגן ונכנסו ויצאו בשלום, בלי פגע כלל.
אמרו לו השרים: אף-על-פי-כן, אף-על-פי שראינו ממך דבר כזה, אף-על-פי-כן בשביל דבר אחד אין ראוי ליתן לך המלוכה; ננסה אותך עוד בדבר אחד. אמרו לו: היות שיש כאן כיסא מהמלך שהיה, והכיסא גבוה מאד, ואצל הכיסא עומדים כל מיני חיות ועופות של עץ (היינו שהם חתוכים ומתוקנים מן עץ, בלע"ז: אויסגשניצט), ולפני הכיסא עומד מיטה, ואצל המיטה עומד שולחן, ועל השולחן עומד מנורה, ומן הכיסא יוצאים דרכים כבושים (שקורין גשלאגיניע ועגין), והדרכים הם בנויים בבנין חומה (היינו גימואירטי ועגין), ואלו הדרכים יוצאים מן הכיסא לכל צד, ואין אדם יודע כלל מה עניין הכיסא הזה עם הדרכים הללו, ואלו הדרכים, כשהם יוצאים ומתפשטים להלן איזה שיעור, עומד שם אריה של זהב, ואם ילך ויתקרב אצלו איזה אדם, אזי יפתח את פיו ויבלענו ולהלן מן אותו האריה מתפשט הדרך עוד להלן יותר, וכן בשאר הדרכים, היוצאים מן הכיסא, היינו שגם הדרך השני, היוצא מן הכיסא לצד אחר, הוא גם-כן כך כשמתפשט ונמשך הדרך איזה שיעור, עומד שם מין חיה אחר, כגון לביא של מיני מתכות, ושם גם-כן אי-אפשר להתקרב אליו כנ"ל, ולהלן מתפשט הדרך יותר, וכן בשאר הדרכים. ואלו הדרכים הם מתפשטים והולכים בכל המדינה כולה, ואין שום אדם יודע ענין הכיסא הנ"ל עם כל הדברים הנ"ל עם הדרכים הנ"ל; על כן תתנסה בזה, אם תוכל לידע עניין הכיסא עם כל הנ"ל.
והראו לו הכיסא, וראה, שהוא גבוה מאד וכו'. והלך אצל הכיסא והסתכל והתבונן, שזאת הכיסא עשויה מן העץ של התיבה הנ"ל (היינו הכלי הנ"ל, שנתן לו אדם היער, כנ"ל). והסתכל וראה, שחסר מן הכיסא למעלה איזה שושנה (היינו רייזילי), ואם היה להכיסא זאת השושנה, היה לה הכוח שיש להתיבה הנ"ל (היינו הכלי הנ"ל, שהיה לה כוח לנגן כשהיו מניחין אותה על איזה מין חיה או בהמה או עוף, כנ"ל). והסתכל יותר וראה, שזאת השושנה, שחסר למעלה מן הכיסא, היא מונחת למטה בכיסא, וצריכין ליקח אותה משם ולהניחה למעלה, ואזי יהיה להכיסא הכוח של התיבה הנ"ל, כי המלך שהיה, עשה כל דבר בחכמה, באופן שלא יבין שום אדם את העניין, עד שיבוא חכם מופלג, שיבין את הדבר, ויוכל לכוון להחליף ולסדר כל הדברים כראוי.
וכן המיטה הבין, שצריכין לנתקה קצת מן המקום שעומדת, וכן השולחן, צריכין גם-כן לנתקו קצת, לשנות מקומו קצת, וכן המנורה, צריכין גם-כן לנתקה קצת ממקומה, וכן העופות והחיות, צריכין גם-כן לשנותם כולם ממקומם ליקח זה העוף ממקום זה ולהעמידו במקום זה, וכן כולם, כי המלך עשה הכל בערמה ובחכמה, באופן שלא יבין שום אדם, עד שיבוא החכם, שיוכל להתבונן לסדרם כראוי. וכן האריה שעומד שם (אצל התפשטות הדרך), צריכין להעמידו כאן, וכן כולם. וציוה לסדר הכל כראוי: ליקח השושנה מלמטה ולתחבה למעלה, וכן כל הדברים הנ"ל לסדר כולם בסדר הראוי, כנ"ל, ואז התחילו כולם לנגן ניגון הנפלא מאד, ועשו כולם הפעולה הראויה להם, ואז נתנו לו המלוכה.
ענה ואמר הבן מלך האמת, שנעשה עתה מלך, אל בן השפחה האמת הנ"ל: עתה אני מבין, שאני בן המלך באמת, ואתה בן השפחה באמת!
(גם אלה דברי רבנו, נ"י. אחר שסיפר זאת המעשה, ענה ואמר דברים אלה).
בדורות הראשונים, כשהיו מדברים ומשיחים קבלה, היו משיחים בלשון כזה, כי עד רבי שמעון בר-יוחאי, לא היו מדברים קבלה באתגליא, רק רבי שמעון בר-יוחאי גילה קבלה באתגליא; ומקודם, כשהיו החברים מדברים קבלה, היו מדברים בלשון כזה. כשהניחו הארון על הפרות, התחילו לשורר, והבן. כי יש חדתותי דסיהרא [חידוש הלבנה], כשהלבנה מקבלת חידושים מן השמש, וזה בחינת (שמואל-א ו) כשנושאין הארון אל בית-שמש, ואזי כל החיות נושאי הכיסא עושין ניגון חדש בחינת (תהילים צו): "מזמור שירו לה' שיר חדש", שזהו השיר, ששרו פרות הבשן. וזה בחינת מיטה ושולחן וכיסא ומנורה הם תיקונהא דשכינתא . ובחינת הגן, כי אדם הראשון נתגרש מן הגן, ושבת אגין עלוהי, כמובא (עיין זוהר שמות קלח). ושבת הוא בחינת מלך שהשלום שלו, בחינת האדם הנ"ל, שהוא מלך, שהיה שלום בימיו, ועל כן עמד עצמו אצל שבת; והשאר לא באר.
(ענה ואמר אחר שסיפר המעשה הזאת בזו הלשון).
המעשה הזאת היא הפלא גדול, והכל אחד. הבהמות וכו' והכיסא וכו' והגן הכל אחד. פעם נקרא (הבחינה המרומזת בהסיפור) בשם זה, ופעם בשם זה; הכל לפי העניין והבחינה.
והדברים עמוקים נפלאים ונוראים מאד מאד.
(גם אלה דברי רבנו נרו יאיר),ויש עוד, ואין צריכין לגלות לכם. גם יש עוד מה שהמלך, שהיה בהמדינה הנ"ל, עשה דבר כנגד החמה, ודבר כנגד הלבנה (היינו שאלו הדברים היו מרמזים על חמה ולבנה), והלבנה היתה אוחזת נר בידה, וכשמגיע היום אזי אין הנר מאיר, כי שרגא בטיהרא [נר בצהרים אינו מועיל] וכו', וזהו שאמרה הלילה אל היום: מפני מה, כשאתה בא, אין לי שם (כמבואר לעיל), כי ביום אין מועיל הנר כלל.
פירוש המעשה הוא כמו הכיסא, שעשה המלך, כנ"ל, שעיקר החכמה שצריכין לידע איך לסדר הדברים. כמו כן מי שבקי בספרים, וליבו שלם יוכל להבין הפירוש, אך צריכין לסדר הדברים היטב, כי פעם נקרא כך, ופעם נקרא כך, וכן בשאר הדברים, היינו בפירוש של המעשה לפעמים נקרא האדם של המעשה הנ"ל בשם זה, ולפעמים בשם אחר, וכן בשאר הדברים. אשרי מי שיזכה להבין דברים אלו לאמתתן. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
(כל זה דברי רבנו הקדוש עליו השלום זכר צדיק לברכה.)
(סיפורי מעשיות - מעשה יא' - מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו)
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~;
רמזים נוספים מתוך ספרי רבינו:
חנוכה היא בחינת המשכת אור האמת, להכניע זוהמת השקר, שהוא בחינת מלוכת העבד, ולהגביר האמת, שהוא בחינת מלכות דקדושה של בן המלך האמיתי. על ידי אור הנר של חנוכה זוכין להמשיך הארת האמת גם בחשכת לילה, לבטל החילוף של העבד שנחלף בבן המלך, שנזכה לברר אמיתת השם, לידע מי ראוי לקרותו באמת בבחינת שם בן העבד, ומי ראוי לקרותו באמת בשם בן המלך, עד שיתגלה ויתפרסם שם הצדיק האמיתי, המאיר לכל אחד מישראל בכל מיני חושך ואפלה, ומצילו משטף מים רבים, שהם בחינת מימי המבול, המתגברים בכל פעם להחריב את העולם, חס ושלום.
כל בחינת השקר והחילוף של בן המלך שנחלף בעבד הוא רק בהשם, שמשקרין ומחליפין את השם מזה לזה, כמו בהמעשה הנוראה, שהחליפה המילדת את הולדות, והניחה את בן המלך אצל השפחה ובן השפחה אצל המלכה, ועל ידי זה טעו העולם וסברו, שבן השפחה הוא בן המלך ובן המלך האמתי הוא בן השפחה - הנה עיקר החילוף הוא רק בהשם, כי בוודאי גוף הולדות אי אפשר להחליף, כי בן המלך בכל מקום שהוא הוא בן המלך באמת, וכן להפך, בן השפחה, בכל מקום שהוא הוא בן השפחה, רק עיקר השקר והחילוף הוא בהשם, שעל ידי החילוף גרמה שקראו לבן השפחה שם של שקר, כי קראו אותו בשם בן מלך, וכן להפך, את בן המלך קראו שם בן השפחה. וכן בכל החילופים והשקרים שבעולם, מה שיש אחד שמפורסם בשם צדיק בשקר או להפך שחולקין על הצדיק האמת ואומרים עליו שקרים כאילו היה רשע, או ששניהם צדיקים אבל אחד גדול מחברו אלפים ורבבות מדרגות בלי שיעור. ואצל העולם הוא בהיפוך שהקטן במעלה הוא גדול ומפורסם אצלם מאד והגדול במעלה קטן אצלם. וכיוצא בזה שאר השינויים והחילופים שיש בעולם - בכלליות העולם ובפרטיות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, כל אלו החילופים והשינויים הם רק בבחינת השם, כי הצדיק האמיתי בכל מקום שהוא הוא צדיק אמיתי, ואותו בעצמו בוודאי אינם יכולים להחליף, חס ושלום, רק עיקר החילוף הוא בהשם שקורין לו שם של שקר שאומרים עליו שקרים שאינו צדיק וכיוצא בזה. וכן כשרשע או קטן במעלה מפורסם בשם צדיק גדול מאד. באמת אף על פי כן זה המפורסם בכל מקום שהוא הוא כמו שהוא, רק עיקר השקר והחילוף הוא בשם, שקורין לו שם של צדיק גדול בשקר!
(אב"י הנחל השלם מכתב מג')
צריך לזכור היטב גודל מעלת אצילות נפשו היקר, ולהאמין שנפשו בשרשה היא גדולה ויקרה וגבוהה מאד מאד מאד, ואלפי אלפים ורבי רבבות עולמות בלי שיעור תלויים בה. וצריך להתגבר בכל עוז לרחם על עצמו לבל יאבד אוצרות יקרות וחמודות שבנפשו, ולהצילה מן העושק והיכלי התמורות שמחליפים ומקלקלים, ולהתנהג בנימוס המלכות דקדושה של בן המלך האמת שנחלף, שהוא המלך על כל ישראל לדור דור לנצח.
{אב"י הנחל השלם - חלק ג' - מכתב רלט'}
מתוך ליקוטי הלכות - הלכות ברכת השחר - הלכה ג' :
באמת עיקר המלוכה שייכה רק לישראל כי כל ישראל בני מלכי הם. כי כל העולם ומלואו לא נברא אלא בשביל ישראל כמו שכתוב בראשית וכו' בשביל ישראל שנקראו ראשית וכו'. והכל שייך ומשועבד להם וכמו שהיה קצת בימי דוד ושלמה שהיה עיקר המלוכה אצל ישראל. וכמו שיהיהי לעתיד כשיבוא משיח צדקינו. שאז תשוב המלוכה לישראל. וכולם יהיו משועבדים תחת ישראל......
וזה סוד יצחק וישמעל יעקב ועשיו שמחמת בחינת היכלי התמורות שנמשך שהוכרח אברהם ליקח שפחה להוציא תחילה הפסולת שהיה בו מחטא אדם הראשון שהוא העיקר שהתחיל לתקנו. שמזה הפסולת שנמשך מזוהמת הנחש נולד ישמעל בן האמה. ומחמת החליפין של היכלי התמורות לא ניכר בעולם מי בן האמה ומי בן המלכה. שהיא בחינת שרה שנקראת על שם המלכות ששרה על כל העולם. ועל כן התפאר ישמעאל שהוא העיקר זרע אברהם והממשלה בחינת מלכות שייך לו......
וזהו גם כן בחינת יעקב ועשיו. כי שם היה בחינת אחיזת החליפין של היכלי התמורות בבטן אחת.....
כי החליפין של היכלי התמורות משתנים בכל פעם בכמה בחינות שונות בלי שיעור. וגם אצל כל אדם בפרטיות בפני עצמו נתרבים השיוניים והתמורות בלי שיעור וערך ומספר שזהו בחינת כל העליות והירידות העוברים על כל אדם כל ימי חייו מיום היותו עד יום מותו.......
ועל כן דוד המלך עליו השלום דייקא הרבה להתפלל על זה הרבה יותר משאר הצדיקים. כי עיקר תיקון היכלי התמורות הוא על ידי דוד שעסק בתיקון זה ביותר. והוא יגמור זה התיקון בשלימות בימי משיח צדקינו שהוא בחינת דוד שאז יוגמר זה התיקון בשלימות כידוע.....
ועל כן השתדל דוד על זה ביותר. כי הוא היה צריך לזכות למלוכה דקדושה על ישראל. ועל כן התגבר עליו הבעל דבר ביותר כי הוא רוצה תמיד להחליף בחינת בן המלך לבחינת בן השפחה. ובפרט על נפש בן המלך בעצמו שהוא דוד שהוא המלך באמת על ישראל. על כן רצה להתגבר עליו ח"ו ביותר. אבל הוא בגודל כוחו וריבוי תפלותיו זכה לבטל מנפשו כל בחינת הזוהמא של בחינת עבדות עד שזכה למלוכה דקדושה של בן המלך האמת להיות מלך על כל ישראל לעולם.....
מעשה הנ"ל של בן מלך שנחלף כוללת כל התורה כולה. וכל מה שעבר מתחילה ועד סוף. מתחילת חטא אדם הראשון שנתגרש מהגן עדן מחטאו שמרומז במהעשה הנ"ל כמבואר בסופו שם, עד הגמר עד שיבוא משיח צדקינו ויטול המלוכה ותשוב המלוכה לבן המלך האמת......
התורה היא בחינת ארון העדות כשכהניחוהו על הפרות התחילו לשורר, שכל זה שייך לתיקון ובירור נפשו מבחינת החילוף הנ"ל כמובן בהמעשה הנ"ל.....
ואחר-כך התחילו אלו הבנים להתגדל. ובן המלך (היינו זה שנתגדל אצל המלך, כי היו סוברים, שהוא בן המלך) היו מגדלים אותו ממעלה למעלה, עד שהיה הולך וגדול והיה בריה [זריז ומוצלח] גדולה, וגם אותו בן השפחה (היינו בן המלך באמת, אך נתגדל אצל השפחה, כנ"ל) נתגדל בביתו, ושניהם היו לומדים יחד בחדר אחד. וזה הבן מלך האמיתי, שנקרא בן השפחה, היה טבעו נמשך לנימוס המלכות, אך שהיה נתגדל בבית העבד, ולהפך: בן השפחה, שנקרא בן המלך, היה טבעו נמשך לנימוס אחר שלא כנימוס המלך, אך שהיה נתגדל בבית המלך והיה מוכרח להתנהג בנימוס המלכות, שהיו מגדלים אותו בנימוס זה.
והמילדת הנ"ל, מחמת שנשים דעתן קלות, הלכה וגילתה הסוד לאחד, איך שהחליפה הבנים, כנ"ל, וחברא חברא אית לה, עד שנתגלה הסוד מאחד לחברו, כדרך העולם, עד שהיו העולם מרננים בזה, איך שנחלף הבן מלך, אבל אין רשאים לדבר מזה שלא יתגלה למלך, כי בודאי אין רשאים שידע המלך מזה, כי מה יעשה המלך בזה, כי אין תקנה לזה, כי אי אפשר להאמין, אולי הוא שקר, ואיך אפשר לחזור ולהחליף? ועל כן בודאי אסור להם לגלות זאת למלך, רק העם היו מרננים ביניהם על זה.
ויהי היום, והלך אחד וגילה הסוד באזני הבן מלך, איך שאומרים עליו, שנחלף, כנ"ל, אך אי-אפשר לך לחקור על זה, כי אין זה כבודך ואי-אפשר לך לחקור זאת כלל, אך הודעתי לך זאת, כי אולי יהיה קשר כנגד המלוכה, ויוכל הקשר להתחזק על-ידי-זה, כי יאמרו, שהם לוקחים לעצמם הבן מלך למלך, היינו אותו שאומרים עליו שהוא הבן מלך האמיתי כנ"ל, על כן אתה צריך לחשוב מחשבות על הבן הנ"ל להעבירו. (כל זה הוא דברי אותו האיש, שגילה הסוד לבן השפחה, הנקרא בן המלך).
והלך זה הבן מלך (היינו זה שנקרא בן מלך, והכלל: בכל מקום, שנזכר כאן בן המלך סתם, הכונה על הנחלף, היינו שהוא באמת בן השפחה, רק שנקרא בן המלך, כי נתגדל אצל המלך, כנ"ל. וכן בבן השפחה; במקום שנזכר בן השפחה. רק במקום שנזכר בן המלך האמת או בן השפחה האמת, אז הכונה על האמת לאמיתו) והתחיל לגרום רעות לאבי הבן הנ"ל (אשר באמת הוא אביו, כנ"ל), ושם עינו להיות רובה בו רעות תמיד, והיה תמיד גורם לו רעות רעה אחר רעה, כדי שיוכרח לעקור עם בנו. וכל זמן שהיה המלך חי עדיין, לא היה לו ממשלה כל-כך, אף-על-פי-כן היה גורם לו רעות. ואחר-כך נזקן המלך ומת, ולקח הוא את המלוכה (היינו הבן השפחה שנחלף ונקרא עתה בן מלך כנ"ל) ואז עשה רעות יותר לאבי הבן הנ"ל, רעה אחר רעה, והיה עושה בדרך ערמה, באופן שלא יבינו העולם, שהוא עושה לו רעות, כי אין זה נאה בפני ההמון, רק היה מעלים הדבר, וגרם לו רעות תמיד.
והבין אבי הבן הנ"ל, שהוא עושה לו רעות בשביל הענין הנ"ל. וענה ואמר לבנו (היינו בן המלך באמת, אך על-ידי החילוף נדמה, שהוא בנו) וסיפר לו כל העניין, ואמר לו, שיש לו רחמנות גדול עליו, כי ממה נפשך; אם אתה בני, בודאי יש לי רחמנות עליך; ואם אתה בן המלך באמת, בודאי הרחמנות גדול ביותר עליך, כי הוא רוצה להעביר אותך לגמרי, חס ושלום, על כן אתה מוכרח לעקור מכאן. והורע בעיניו הדבר מאד.
אך המלך הנ"ל (דהיינו זה שנעשה מלך תחת אביו, כי נדמה שהוא הבן מלך מחמת החילוף) היה רובה לו בכל פעם חיצי רעתו, זה אחר זה, ונתישב הבן הנ"ל לעקור משם. ונתן לו אביו ממון הרבה והלך לו. וחרה לו הדבר מאד לבן הנ"ל (אשר הוא באמת בן המלך) על אשר נתגרש ממדינתו בחינם, כי הסתכל בעצמו: למה ועל מה מגיע לי זאת להתגרש? אם אני בן המלך, בודאי אינו מגיע לי זאת, ואם אין אני בן המלך, גם-כן אינו מגיע לי זאת להיות בורח בחינם, כי מה חטאי? והרע לו מאד, ומחמת זה לקח את עצמו אל השתיה, והלך לבית הזונות, ורצה לבלות בזה את ימיו להשתכר ולילך בשרירות ליבו מחמת שנתגרש בחינם.
והמלך הנ"ל תפס את המלוכה בחזקה, וכשהיה שומע, שיש איזה אנשים, שמרננים ומדברים מהחילוף הנ"ל, היה מענישם ונוקם בם מאד, ומלך בתוקף ועוז.
ויהי היום, ונסע המלך עם שריו לתפוס חיות. (שקורין נאולאויע) [ציד] ובאו למקום נאה, ונהר מים לפני המקום ההוא. ועמדו שם לנוח ולטייל, והניח עצמו המלך לישכב, ובא על דעתו המעשה הנ"ל שעשה, שגרש את הבן הנ"ל בחינם, כי ממה נפשך: אם הוא בן המלך לא די שנתחלף? מדוע יהיה נתגרש מכאן? ואם אינו בן המלך גם-כן אין מגיע לו לגרשו, כי מה חטא? והיה המלך חושב בזה ומתחרט על החטא והעולה הגדולה הזאת שעשה, ולא ידע לתת עצה לנפשו מה לעשות בזה, ואי-אפשר לדבר מדבר כזה עם שום אדם להתייעץ עימו; ונתעצב בדאגה מאד, ואמר להשרים לשוב, כי מאחר שנפלה עליו דאגה, אין צריכין עוד לטייל, וחזרו לביתם. וכשחזר המלך לביתו, בודאי היו לו כמה עניינים ועסקים, ונתעסק בעסקיו ועבר מדעתו עניין הנ"ל.
והבן הנ"ל שנתגרש (אשר הוא בן המלך באמת) ועשה מה שעשה וביזבז מעותיו, פעם אחד יצא לבדו לטייל. והניח לישכב, ובא לו על דעתו מה שעבר עליו, וחשב מה זאת עשה אלקים לי: אם אני הבן מלך בודאי אינו ראוי לי זאת, ואם איני בן המלך גם-כן אינו מגיע לי זאת, להיות בורח ומגורש. ונתישב בדעתו: אדרבא, אם-כן, שהשם יתברך יכול לעשות כזאת, להחליף את בן המלך ושיעבור עליו כנ"ל, אם כן היתכן מה שעשיתי? וכי כך היה ראוי לי להתנהג כמו שעשיתי? והתחיל להצטער ולהתחרט מאד על המעשים רעים שעשה, ואחר-כך חזר למקומו וחזר אל השיכרות, אך מחמת שכבר התחיל להתחרט, היה מבלבל אותו המחשבות של חרטה ותשובה בכל פעם.
פעם אחת הניח עצמו לישכב. וחלם לו איך שבמקום פלוני יש יריד ביום פלוני, שילך לשם. ומה שיזדמן לו בראשונה איזה עבדות להשתכר יעשה אותו העבדות, אף אם אינו לפי כבודו. והקיץ. והחלום הזה נכנס לו מאד במחשבתו. כי לפעמים עובר הדבר תכף מן המחשבה, אך דבר החלום הזה נכנס הרבה במחשבתו. אך אף-על-פי-כן היה קשה בעיניו לעשות זאת, והלך יותר אל השתיה. וחלם לו יותר החלום הנ"ל כמה פעמים, ובלבל אותו מאד.
פעם אחת היו אומרים לו בחלום: אם אתה רוצה לחוס על עצמך תעשה כנ"ל! והוכרח לקיים את החלום. והלך ונתן מותר המעות שהיה לו עדיין על האכסניא, גם המלבושים חשובים שהיה לו הניח גם-כן על האכסניא. והוא לקח לעצמו מלבוש פשוט של סוחרים, כגון (אפינטשע) ונסע על היריד. ובא לשם.
והשכים והלך על היריד. ופגע בו סוחר אחד, ואמר לו: רצונך להשתכר באיזה עבדות? השיב לו הן. אמר לו: אני צריך להוליך בהמות, תשכיר עצמך אצלי? והוא לא היה לו פנאי לישב את עצמו בזה, מחמת החלום הנ"ל. וענה ואמר תכף הן! והסוחר שכרו תכף. ותכף התחיל לשמש עימו ולצוות עליו, כדרך האדון על משרתיו. והוא התחיל להסתכל בעצמו: מה עשה?! כי בודאי אין ראוי לו עבדות כזה, כי הוא איש רך, ועתה יצטרך להוליך בהמות ויוכרח לילך רגלי אצל הבהמות. אך אי אפשר להתחרט. והסוחר מצוה עליו כדרך האדון. ושאל את הסוחר: איך אלך לבדי עם הבהמות? השיב לו: יש עוד רועים מוליכי בהמות שלי, ותלך עימם. ונתן לו לידו איזה בהמות שיוליכם, והוליכם חוץ לעיר. ושם נתקבצו יחד שאר הרועים המוליכים הבהמות, והלכו יחד. והוליך את הבהמות. והסוחר היה רוכב על סוס, והלך אצלם. והסוחר היה רוכב באכזריות וכנגדו היה באכזריות, יותר מאד. והוא היה מתפחד מאד מאד מן הסוחר, מחמת שראהו באכזריות גדול כנגדו, והיה מתירא פן יכה אותו הכאה אחת במקלו וימות תכף (היינו כי מרוב דקותו כי היה איש רך מאד על כן נדמה לו כן) והיה הולך עם הבהמות והסוחר אצלם. ובאו לאיזה מקום, ולקחו השק שמונח בו הלחם של הרועים, ונתן להם (הסוחר) לאכול. ונתנו לו גם כן מלחם זה, ואכל.
אחר-כך היו הולכים אצל יער עב מאד. (היינו שהאילנות הם רצופים ותכופים מאד זה אצל זה) והלכו ותעו שתי בהמות מהבהמות של זה הבן שנעשה רועה אצל הסוחר כנ"ל. וצעק עליו הסוחר, והלך אחריהם לתפסם, והם ברחו יותר. ורדף אחריהם. ומחמת שהיער היה רצוף ועב, תכף כשנכנס לתוך היער לא ראו זה את זה, ונתעלם מעיני החברים שלו מיד. והוא היה הולך ורודף אחרי הבהמות, והם בורחים. ורדף אחריהם הרבה עד שבא לתוך עבי היער. ונתישב: בין כך ובין כך אמות. כי אם אשוב בלי הבהמות אמות על ידי הסוחר. כי היה נדמה לו מחמת פחד שהיה לו מן הסוחר, שימית אותו כשישוב בלי הבהמות. ואם אהיה כאן גם כן אמות על ידי חיות שביער. ולמה לי לשוב אל הסוחר? כי איך אוכל לבוא אליו בלי הבהמות, כי היה לו פחד גדול ממנו. והלך ורדף יותר אחרי הבהמות, והם בורחים. בתוך כך נעשה לילה. ודבר כזה עדיין לא עבר עליו, שיצטרך ללון יחידי בלילה בתוך עבי היער כזה. ושמע קול נהמת החיות שהומים כדרכם. ונתישב בדעתו, ועלה על איזה אילן ולן שם. ושמע קול החיות ששואגים כדרכם.
בבוקר הסתכל, וראה והנה הבהמות עומדים סמוכים אצלו! וירד מן האילן והלך לתפסם, וברחו להלן. והלך אחריהם יותר, וברחו יותר. והיו הבהמות מוצאים שם איזה עשבים ועמדו לרעות ולאכול. והיה הולך לתפסם, וברחו. וכן היה הולך אחריהם והם בורחים, הולך אחריהם והם בורחים, עד שבא בתוך עבי היער מאד, שהיה שם חיות שאינם מתיראים מאדם כלל, כי הם רחוקים מן הישוב. ושוב נעשה לילה. ושמע קול נהמת החיות ונתירא מאד. וירא והנה עומד שם אילן גדול מאד מאד. ועלה על אותו האילן. בבואו על האילן, וירא והנה שוכב שם בן אדם, ונתירא. אך אף על פי כן היה לו לנחמה מאחר שמצא כאן בן אדם. ושאלו זה את זה: "מי אתה, בן אדם" "מי אתה, בן אדם. מאין באת לכאן" ולא היה רצונו לספר לו מה שעבר עליו. והשיב לו: על ידי הבהמות. שהייתי רועה בהמות, ותעו שתי בהמות לכאן, ועל ידי זה באתי לכאן כנ"ל. ושאל הוא את האדם שמצא שם על האילן: מאין באת אתה לכאן? השיב לו: אני באתי לכאן על ידי הסוס. שהייתי רוכב על הסוס, ועמדתי לפוש, והלך הסוס ותעה בתוך היער. והייתי רודף אחריו לתפסו והוא ברח יותר, עד שבאתי לכאן. ונתחברו שם יחד שיהיה להם צותא חדא. ודיברו ביניהם, שאפילו כשיבואו לישוב, יהיו גם כן ביחד בצותא חדא. ולנו שם שניהם. ושמעו קול נהמת החיות שהומים ושואגים מאד.
לפנות בוקר שמע קול חוכא [צחוק] גדולה מאד מאד, על פני כל היער, שהיתה מתפשטת קול החוכא על כל היער, כי היתה חוכא גדולה מאד מאד, עד שהיה האילן מזדעזע ומתנענע מן הקול. והוא נתבהל ונתפחד מאד מאד מזה. ואמר לו השני: (היינו זה האדם שמצא שם על האילן ששכב שם מקודם) שוב אין אני מתפחד כלל מזה. כי כבר אני לן כאן זה כמה לילות, ובכל לילה סמוך אל היום נשמע קול החוכא הזה, עד שכל האילנות רועשים ומזדעזעים. ונתבהל מאד ואמר לחברו: הדבר נראה שזהו מקום הידועים [של השדים]. כי בישוב לא נשמע קול חוכא כזה. כי מי שמע קול חוכא על כל העולם?.
ואחר-כך נעשה תכף יום. והסתכלו, ויראו והנה הבהמות של זה עומדים, וגם הסוס של זה עומד. וירדו, והתחילו לרדוף. זה אחר הבהמות, וזה אחר הסוס. והבהמות היו בורחים להלן יותר, והוא רודף וכו' כנ"ל. וכן השני רדף אחר הסוס והסוס בורח, עד שנתרחקו ונתעו זה מזה.
בתוך כך מצא שק עם לחם. וזה חשוב בודאי מאד מאד במדבר. ולקח השק על כתפו, והלך אחרי הבהמות.
בתוך כך פגע באדם אחד ונתבהל מתחילה. אך אף-על-פי-כן היה לו לנחמה קצת, מאחר שמצא כאן אדם. ושאל אותו האדם: "איך באת לכאן?" חזר הוא ושאל את האדם הזה: "איך באת אתה לכאן?" השיב לו: "אני, אבותי ואבות אבותי נתגדלו כאן. אך אתה איך באת לכאן, כי לכאן לא יבוא כלל שום אדם מן הישוב". ונתבהל, כי הבין שאין זה אדם כלל. מאחר שאומר שאבות אבותיו נתגדלו כאן, ואדם מן הישוב אינו בא לכאן. על כן הבין שבודאי אין זה אדם כלל. אך-אף-על-פי-כן לא עשה לו כלל וקרבו. (היינו שזה האדם היער לא עשה שום רעה לזה שהלך אחרי הבהמות, שהוא בן המלך האמת שנחלף כנ"ל) ואמר לו: (היינו אדם היער לבן המלך האמת) מה אתה עושה כאן? השיב לו שהוא רודף אחר הבהמות כנ"ל. אמר לו האדם הנ"ל: חדל לך לרדוף אחרי העוונות! כי אין זה בהמות כלל, רק העוונות שלך הם מוליכים אותך כך. די לך. כבר קיבלת את שלך, היינו העונש שלך כבר קיבלת, ועתה חדל לך מלרדפם עוד. בוא עימי ותבוא למה שיאות לך והלך עימו. ונתירא לדבר עימו ולשאלו. כי אדם כזה פן יפתח פיו ויבלענו. (היינו שזה הבן המלך האמת הלך עם האדם היער הזה, והיה מתירא לדבר עימו ולשאול אותו דבר, פן יפתח פיו ויבלענו. כי הבין שאין זה אדם כלל) והלך אחריו.
בתוך כך פגע את חברו שרדף אחר הסוס כנ"ל. ותכף כשראהו רמז לו: תדע, שאין זה אדם כלל, ולא תישא ותיתן עימו כלל. כי אין זה אדם כלל! והלך מיד ולחש לו באזניו כל זה. שאין זה אדם כלל, וכו' כנ"ל. והסתכל חבירו, (היינו האדם של הסוס) וירא והנה שק עם לחם על כתפו. והתחיל להתחנן לו: אחי! זה כמה ימים שלא אכלתי, תן לי לחם! השיב לו: כאן במדבר אין מועיל שום דבר, כי חיי קודמין ואני צריך הלחם בשבילי. והתחיל להתחנן לו ולבקשו מאד: אתן לך מה שאתן (אך בודאי אין מועיל שום מוהר ומתן בעד לחם במדבר) השיב לו: מה תיתן לי, כי מה תוכל לתת לי בעד לחם במדבר. השיב לו: (היינו זה שביקש הלחם, שהוא האדם של הסוס, השיב לאדם של הבהמות, שהוא בן המלך האמת) אתן לך כל עצמי, שאמכור את עצמי לך בעד לחם. ונתישב: (היינו האדם של הבהמות נתישב בעצמו) לקנות אדם, כדאי ליתן לו לחם! וקנה אותו לעבד עולם. ונשבע לו בשבועות שיהיה לו עבד עולם גם כשיבואו לישוב, והוא יתן לו לחם. דהיינו שיאכלו יחד מן השק עד שיכלה הלחם.
והלכו יחד אחרי האדם היער הנ"ל. וזה העבד הולך אחריו (היינו זה האדם של הסוס שנמכר לעבד להאדם של הבהמות, הלך אחריו אחרי האדם של הבהמות. ושניהם הלכו אחרי אדם היער) ועל ידי זה הקל עליו קצת. כשהיה צריך להגביה איזה דבר או איזה ענין אחר היה מצוה על עבדו (היינו על זה האדם של הסוס שנמכר לו לעבד) שיגביה לו ושיעשה לו חפצו. והלכו יחד אחרי אדם היער הנ"ל. ובאו למקום שהיו שם נחשים ועקרבים ונתפחד מאד. ומחמת הפחד שאל את האדם היער: איך נעבור כאן?! השיב לו. הלא גם זה יפלא (אלא מאי) איך תיכנס ותבוא לביתי?! והראהו את ביתו שעומד באויר. ואיך תכנוס בביתי?! והלכו עם האדם היער הנ"ל, והעביר אותם בשלום. והכניסם לביתו והאכילם והישקם. והלך לו.
וזה (היינו בן המלך האמת שהוא האדם של הבהמות) היה משמש עם עבדו הנ"ל ככל אשר היה צריך. וחרה להעבד מאד, על אשר נמכר לעבד בשביל שעה אחת שהיה צריך לחם לאכול. כי עתה יש להם מה לאכול. ורק בשביל שעה אחת יהיה עבד עולם. והיה מתאנח וגונח: איך באתי למידה כזו, להיות עבד. שאל לו: (היינו בן המלך האמת שהוא האדון שלו שאל אותו) ובאיזה גדולה היית, שאתה מתאנח על שבאת למידה זו? השיב לו וסיפר לו, איך שהוא היה מלך, והיו מרננים עליו שנחלף וכו', כנ"ל. (כי באמת זה האדם של הסוס הוא הוא המלך הנ"ל אשר באמת הוא בן השפחה כנ"ל) וגרש את חברו כנ"ל. ופעם אחת בא על דעתו שלא טוב עשה ונתחרט וכו'. והיו באים עליו חרטות תמיד על המעשה הרעה והעולה הגדולה שעשה נגד חברו.
פעם אחת חלם לו, שהתיקון שלו הוא, שישליך את המלוכה, וילך למקום שעיניו ישאו אותו, ובזה יתוקן חטאו ולא רצה לעשות כזאת, אך היו מבלבלין אותו תמיד חלומות הללו, שיעשה כנ"ל, עד שנגמר בדעתו, שיעשה כך, והשליך את המלוכה, והלך באשר הלך, עד שבא לכאן, ועתה יהיה עבד. וזה שמע את כל זה ושתק (היינו זה הבן מלך האמת, שהוא האדם של הבהמות, שמע כל זה שסיפר לו האדם של הסוס, שהוא עכשו עבדו ושתק) ואמר: אראה ואתישב איך לנהוג עם זה.
בלילה בא האדם היער הנ"ל ונתן להם לאכול ולשתות, ולנו שם. לפנות בוקר שמעו קול החוכא הגדולה מאד, כנ"ל, עד שכל האילנות היו רועשים ומזדעזעים כנ"ל. והסיתו (היינו העבד הסית את בן המלך האמת, שהוא אדונו) לשאול את אדם היער מה זאת, ושאלו: מה קול החוכא הגדולה הזאת סמוך לבוקר? השיב לו: זהו חוכא, שהיום שוחק מן הלילה, שהלילה שואלת את היום: מדוע כשאתה בא, אין לי שם? ואזי היום שוחק ועושה חוכא גדולה, ואחר-כך נעשה יום; וזהו קול החוכא הנ"ל. ונפלא בעיניו, כי זהו ענין פלא, שהיום שוחק מן הלילה.
בבוקר חזר האדם היער והלך לו, והם היו אוכלים ושותים שם. בלילה חזר ובא, ואכלו ושתו ולנו. בלילה שמעו קול החיות, שכולם שואגים והומים בקולות משונות, שכל החיות והעופות, כולם נתנו בקולם: האריה היה שואג, והלביא הומה בקול אחר, והעופות מצפצפים ומקשקשים בקולם וכן כולם הומים בקולות. ובתחילה נזדעזעו מאד, ולא היטו אזנם אל הקול מחמת הפחד, אחר-כך היטו אזנם ושמעו, שהוא קול נגינה וזימרה נפלאה ונוראה מאד. והיטו אזנם יותר ושמעו, שהוא קול זימרה ונגינה נפלא מאד מאד, שהוא תענוג נפלא ועצום מאד לשמוע זאת, שכל התענוגים של העולם כולם כאין, ואינם נחשבים, ובטלים לגמרי נגד התענוג הנפלא הזה של הנגינה הזאת. ודיברו ביניהם, שישארו כאן, כי יש להם לאכול ולשתות, ומתענגים בתענוג נפלא כזה, שכל מיני תענוגים בטלים כנגד זה.
והסית העבד את האדון (היינו בן המלך האמת) לשאול אותו (את אדם היער) מה זאת, ושאלו. השיב לו, שזהו איך שהחמה עשה מלבוש להלבנה, ואמרו כל החיות של היער: היות שהלבנה עושה להם טובות גדולות, כי עיקר ממשלתם הוא בלילה, כי לפעמים הם צריכין ליכנס בישוב, וביום אין יכולים, ועיקר ממשלתם בלילה, והלבנה עושה להם טובה כזו, שמאירה להם, על כן הסכימו שיעשו ניגון חדש לכבוד הלבנה, וזהו קול הנגינה שאתם שומעים (דהיינו שכל החיות והעופות מנגנים ניגון חדש לכבוד הלבנה, שקיבלה מלבוש מן החמה) וכששמעו שזהו ניגון, היטו אזנם יותר ושמעו שהוא ניגון נפלא ונעים מאד מאד. ואמר להם האדם היער הנ"ל: מה זה חידוש אצלכם הלא יש אצלי כלי, שקיבלתי מאבותי, שהם ירשו מאבות אבותיהם, שהכלי עשויה עם עלים וצבעונים כאלו, שכשמניחים הכלי הזאת על איזה בהמה או עוף, אזי תכף מתחיל לנגן הניגון הזה.
אחר-כך חזר ונעשה החוכא הנ"ל, ונעשה יום. והלך לו האדם היער הנ"ל, והוא (היינו בן המלך האמת) הלך לחפש אחר הכלי הנ"ל. וחיפש בכל אותו החדר ולא מצא, ולהלן יותר היה מתירא לילך. והם, היינו האדון (שהוא בן המלך האמת) והעבד (שהוא בן השפחה באמת, שהיה מתחילה מלך, כנ"ל) היו מתיראים לומר לאדם היער הנ"ל שיוליכם לישוב; אחר-כך בא אדם היער הנ"ל ואמר להם, שיוליכם לישוב, והוליך אותם לישוב. ולקח את הכלי הנ"ל ונתנה לבן המלך האמיתי ואמר לו: הכלי אני נותן לך, ועם האדם הזה (היינו העבד שלו, שהוא בן השפחה באמת, שהיה מלך תחילה מחמת החילוף, כנ"ל) תדע איך להתנהג עימו. ושאלו אותו: להיכן נלך? אמר להם, שישאלו וידרשו אחר המדינה, שנקראת בשם הזה: המדינה טפשית והמלך חכם. (דאס ניירישע לאנד און דער קלוגיר מלכות בזה הלשון סיפר רבנו, נרו יאיר). שאלו אותו: להיכן ולאיזה צד נתחיל לשאול אחר המדינה הזאת? הראה להם בידו לצד פלוני (כמראה באצבע). ואמר האדם היער להבן מלך האמיתי: לך לשם, אל המדינה הנ"ל, ושם תבוא אל הגדולה שלך.
והלכו להם. והיו הולכים בדרכם, והיו מתאוים מאד למצוא איזה חיה או בהמה לנסות את הכלי הנ"ל אם תוכל לנגן, כנ"ל, אך עדיין לא היו רואים שום מין חיה. אחר-כך באו יותר לישוב ומצאו איזה בהמה, והניחו הכלי עליה והתחילה לנגן, כנ"ל. והיו הולכים ובאים, עד שבאו אל המדינה הנ"ל. ואותה המדינה היתה חומה סביב לה, ואין נכנסין אליה כי אם בשער אחד, וצריכים לסבב כמה פרסאות, עד שבאין אל השער ליכנס אל המדינה; והלכו וסבבו, עד שבאו אל השער. בבואם אל השער, לא רצו להניח אותם ליכנס, היות שהמלך של המדינה מת, ונשאר הבן מלך, והניח המלך צוואה: באשר שעד עכשיו היו קוראין את המדינה דאס ניירישע לאנד און דער קלוגיר מלכות [מדינה טפשית ומלך חכם], עכשיו יהא קוראין אותה להפך דאס קלוגע לאנד און דער ניירישער מלכות [מדינה חכמה ומלך טיפש], ומי שיחגור מתניו לזה, שיחזור השם לקדמותו, דהיינו שיהיו חוזרים וקוראים את המדינה בשם הראשון, דהיינו מדינה טפשית ומלך חכם הוא יהיה מלך, על כן אין מניחין שום אדם ליכנס אל המדינה, כי אם מי שיחגור מתניו לזה; על כן לא רצו להניח אותו ליכנס ואמרו לו: האתה יכול לחגור מתניך לזה, להחזיר אל המדינה השם הראשון? ובודאי אי-אפשר להכניס עצמו לדבר כזה, ולא יכלו לכנוס. והסיתו העבד הנ"ל, שיחזרו לביתם. אך הוא לא רצה לחזור מחמת שהאדם היער אמר לו שילך למדינה זו, ושם יבוא לגדולה שלו.
בתוך כך בא לשם עוד אדם אחד שהיה רוכב על סוס ורצה ליכנס, ולא הניחו אותו גם-כן ליכנס מחמת הנ"ל. בתוך כך ראה שעומד הסוס של אותו האדם, ולקח הכלי הנ"ל והניחה על הסוס והתחיל לנגן הניגון הנפלא מאד, כנ"ל. וביקש מאד האדם של הסוס, שימכור לו הכלי הזאת ולא רצה למכרה. והשיב לו. מה תוכל ליתן לי בעד כלי נפלאה כזו? אמר לו האדם של הסוס הנ"ל: מה תוכל לפעול עם הכלי הזאת? (הלא הוא רק) שתעשה עימה קאמעדיא [משחק הצגה], ותקבל דינר, אבל אני יודע דבר, שהוא טוב יותר מהכלי שלך, דהיינו שאני יודע דבר, שקיבלתי מאבות אבותי, להיות מבין דבר מתוך דבר, היינו שאני יודע דבר כזה, שקיבלתי מאבות-אבותי שיכולים להיות על ידה מבין דבר מתוך דבר שכשאחד אומר איזה דיבור בעלמא, יכולים על-ידי הקבלה הנ"ל, שיש לי, להבין דבר מתוך דבר, ועדיין לא גיליתי זאת לשום אדם בעולם, בכן אני אלמד אותך הדבר הזה, ואתה תתן לי הכלי הזאת הנ"ל. ונתישב (הבן מלך האמת, שהיה לו הכלי הזאת כנ"ל), שבאמת הוא דבר נפלא להיות מבין דבר מתוך דבר, ונתן לו הכלי הנ"ל, והוא (היינו האדם של הסוס הנ"ל) הלך ולימדו הדבר הנ"ל להיות מבין דבר מתוך דבר.
והבן מלך האמת, מאחר שנעשה מבין דבר מתוך דבר, היה הולך שם אצל שער המדינה הנ"ל, והבין, שהוא באפשר שיחגור מתניו לזה להחזיר להמדינה שם הראשון, כי כבר נעשה מבין דבר מתוך דבר, על כן הבין שהוא באפשר. אף-על-פי שעדיין אינו יודע איך ומה, איך יוכל לעשות זאת, אף-על-פי-כן, מאחר שנעשה מבין דבר מתוך דבר, על כן הבין, שהוא באפשר. ונתישב שיצוה להניח אותו ליכנס, והוא יכניס עצמו לזה (היינו להחזיר להמדינה שם הראשון) ומה יפסיד בזה? ואמר (לאותן האנשים, שלא רצו להניח ליכנוס שם שום אדם, כי אם מי שיחגור מתניו לעניין הנ"ל), שיניחו אותו ליכנוס, והוא יחגור מתניו לעניין הנ"ל להחזיר אל המדינה שם הראשון. והניחו אותו ליכנוס.
והודיעו אל השרים, שנמצא איש כזה, שרוצה לחגור מתניו לזה להחזיר להמדינה שם הראשון. והביאוהו אל השרים של המדינה, ואמרו לו השרים: תדע, שגם אנחנו אין אנו טיפשים, חס ושלום, רק שהמלך שהיה, היה חכם גדול מופלג מאד, אשר כנגדו היינו כולנו נחשבים טיפשים, ועל כן היתה המדינה נקראת מדינה טיפשית ומלך חכם. ואחר-כך נפטר המלך הנ"ל, ונשאר הבן מלך; וגם הוא חכם, אבל כנגדנו אינו חכם כלל, על כן נקראת המדינה(עכשיו) להפך: מדינה חכמה ומלך טיפש. והניח המלך צוואה, שמי שימצא חכם כזה, שיוכל להחזיר להמדינה שם הראשון הוא יהיה מלך; וציוה לבנו, שכשימצא איש כזה יסתלק הוא מן המלוכה, ואותו האיש יהיה נעשה מלך, היינו כשימצא חכם כזה, שיהיה מופלג בחכמה מאד מאד, עד שכנגדו יהיו כולם טיפשים, הוא יהיה מלך, כי זה האיש יכול להחזיר להמדינה שם הראשון, כי יהיו חוזרים וקורין אותה מדינה טיפשית ומלך חכם, כי הם כולם טיפשים כנגדו, על כן תדע לאיזה דבר אתה מכניס עצמך. (כל זה אמרו לו השרים הנ"ל).
ואמרו לו (היינו גם-כן השרים הנ"ל, כי כל זה הוא המשך דבריהם): הנסיון יהיה, אם אתה חכם כזה: היות שיש כאן גן, שנשאר מן המלך שהיה, שהוא היה חכם גדול מאד; והגן הוא נפלא מאד מאד, שגדלים בו כלי מתכות כלי כסף וכלי זהב והוא נפלא ונורא מאד, אך אי-אפשר ליכנס בו, כי כשנכנס בו אדם, אזי תכף מתחילין שם לרדפו, ורודפין אותו, והוא צועק, והוא אינו יודע כלל ואינו רואה מי רודף אותו, וכך הם רודפין אותו, עד שמבריחין אותו מן הגן על כן נראה אם אתה חכם, אם תוכל ליכנס אל הגן הזה. ושאל אם מכים את האדם הנכנס; אמרו לו, שהעיקר שרודפין אותו, והוא אינו יודע כלל מי ומי רודף אותו, ובורח בבהלה גדולה מאד, כי כן סיפרו להם בני אדם שנכנסו לשם.
והלך אל הגן (היינו זה הבן מלך האמת), וראה שיש לו חומה סביב, והשער פתוח, ואין שם שומרים, כי בודאי אין צריכים שומרים לזה הגן. והיה הולך אצל הגן, והסתכל וראה, שעומד שם אצל הגן אדם, היינו שהיה מצויר שם אדם. והסתכל וראה, שלמעלה, מעל האדם, יש דף, (שקורין טאבליצע) [לוח], וכתוב שם, שזה האדם היה מלך לפני כמה מאות שנים, ובימי המלך הזה היה שלום, כי עד אותו המלך היו מלחמות, וכן אחריו היו מלחמות, ובימי המלך הזה היה שלום.
והתבונן מאחר שכבר נעשה מבין דבר מתוך דבר, כנ"ל, שהכל תלוי בזה האדם; שכשנכנסין לגן ורודפין אותו אין צריכין לברוח כלל, רק לעמוד עצמו אצל האדם, ועל ידי זה ינצל. ויותר מזה: שאם יקחו את האדם הזה ויעמידו אותו לפנים בתוך הגן הזה, אזי יוכל כל אדם ליכנס בשלום אל הגן הזה. (כל זה הבין זה הבן מלך האמת על ידי שהיה מבין דבר מתוך דבר, כנ"ל) והלך ונכנס אל הגן; ותכף כשהתחילו לרדפו הלך ועמד אצל האדם הנ"ל, שעומד אצל הגן מבחוץ, ועל-ידי-זה יצא בשלום, בלי פגע כלל, כי אחרים, כשנכנסו לגן והתחילו לרדפם היו בורחים בבהלה גדולה מאד, והיו מוכים ונלקים על-ידי-זה; והוא יצא בשלום ושלוה על-ידי שעמד עצמו אצל האדם הנ"ל. והשרים ראו ותמהו על שיצא בשלום, ואזי ציוה (זה הבן מלך האמת) ליקח את האדם הנ"ל. ולהעמיד אותו בפנים בתוך הגן, וכן עשו. ואזי עברו כל השרים בתוך הגן ונכנסו ויצאו בשלום, בלי פגע כלל.
אמרו לו השרים: אף-על-פי-כן, אף-על-פי שראינו ממך דבר כזה, אף-על-פי-כן בשביל דבר אחד אין ראוי ליתן לך המלוכה; ננסה אותך עוד בדבר אחד. אמרו לו: היות שיש כאן כיסא מהמלך שהיה, והכיסא גבוה מאד, ואצל הכיסא עומדים כל מיני חיות ועופות של עץ (היינו שהם חתוכים ומתוקנים מן עץ, בלע"ז: אויסגשניצט), ולפני הכיסא עומד מיטה, ואצל המיטה עומד שולחן, ועל השולחן עומד מנורה, ומן הכיסא יוצאים דרכים כבושים (שקורין גשלאגיניע ועגין), והדרכים הם בנויים בבנין חומה (היינו גימואירטי ועגין), ואלו הדרכים יוצאים מן הכיסא לכל צד, ואין אדם יודע כלל מה עניין הכיסא הזה עם הדרכים הללו, ואלו הדרכים, כשהם יוצאים ומתפשטים להלן איזה שיעור, עומד שם אריה של זהב, ואם ילך ויתקרב אצלו איזה אדם, אזי יפתח את פיו ויבלענו ולהלן מן אותו האריה מתפשט הדרך עוד להלן יותר, וכן בשאר הדרכים, היוצאים מן הכיסא, היינו שגם הדרך השני, היוצא מן הכיסא לצד אחר, הוא גם-כן כך כשמתפשט ונמשך הדרך איזה שיעור, עומד שם מין חיה אחר, כגון לביא של מיני מתכות, ושם גם-כן אי-אפשר להתקרב אליו כנ"ל, ולהלן מתפשט הדרך יותר, וכן בשאר הדרכים. ואלו הדרכים הם מתפשטים והולכים בכל המדינה כולה, ואין שום אדם יודע ענין הכיסא הנ"ל עם כל הדברים הנ"ל עם הדרכים הנ"ל; על כן תתנסה בזה, אם תוכל לידע עניין הכיסא עם כל הנ"ל.
והראו לו הכיסא, וראה, שהוא גבוה מאד וכו'. והלך אצל הכיסא והסתכל והתבונן, שזאת הכיסא עשויה מן העץ של התיבה הנ"ל (היינו הכלי הנ"ל, שנתן לו אדם היער, כנ"ל). והסתכל וראה, שחסר מן הכיסא למעלה איזה שושנה (היינו רייזילי), ואם היה להכיסא זאת השושנה, היה לה הכוח שיש להתיבה הנ"ל (היינו הכלי הנ"ל, שהיה לה כוח לנגן כשהיו מניחין אותה על איזה מין חיה או בהמה או עוף, כנ"ל). והסתכל יותר וראה, שזאת השושנה, שחסר למעלה מן הכיסא, היא מונחת למטה בכיסא, וצריכין ליקח אותה משם ולהניחה למעלה, ואזי יהיה להכיסא הכוח של התיבה הנ"ל, כי המלך שהיה, עשה כל דבר בחכמה, באופן שלא יבין שום אדם את העניין, עד שיבוא חכם מופלג, שיבין את הדבר, ויוכל לכוון להחליף ולסדר כל הדברים כראוי.
וכן המיטה הבין, שצריכין לנתקה קצת מן המקום שעומדת, וכן השולחן, צריכין גם-כן לנתקו קצת, לשנות מקומו קצת, וכן המנורה, צריכין גם-כן לנתקה קצת ממקומה, וכן העופות והחיות, צריכין גם-כן לשנותם כולם ממקומם ליקח זה העוף ממקום זה ולהעמידו במקום זה, וכן כולם, כי המלך עשה הכל בערמה ובחכמה, באופן שלא יבין שום אדם, עד שיבוא החכם, שיוכל להתבונן לסדרם כראוי. וכן האריה שעומד שם (אצל התפשטות הדרך), צריכין להעמידו כאן, וכן כולם. וציוה לסדר הכל כראוי: ליקח השושנה מלמטה ולתחבה למעלה, וכן כל הדברים הנ"ל לסדר כולם בסדר הראוי, כנ"ל, ואז התחילו כולם לנגן ניגון הנפלא מאד, ועשו כולם הפעולה הראויה להם, ואז נתנו לו המלוכה.
ענה ואמר הבן מלך האמת, שנעשה עתה מלך, אל בן השפחה האמת הנ"ל: עתה אני מבין, שאני בן המלך באמת, ואתה בן השפחה באמת!
(גם אלה דברי רבנו, נ"י. אחר שסיפר זאת המעשה, ענה ואמר דברים אלה).
בדורות הראשונים, כשהיו מדברים ומשיחים קבלה, היו משיחים בלשון כזה, כי עד רבי שמעון בר-יוחאי, לא היו מדברים קבלה באתגליא, רק רבי שמעון בר-יוחאי גילה קבלה באתגליא; ומקודם, כשהיו החברים מדברים קבלה, היו מדברים בלשון כזה. כשהניחו הארון על הפרות, התחילו לשורר, והבן. כי יש חדתותי דסיהרא [חידוש הלבנה], כשהלבנה מקבלת חידושים מן השמש, וזה בחינת (שמואל-א ו) כשנושאין הארון אל בית-שמש, ואזי כל החיות נושאי הכיסא עושין ניגון חדש בחינת (תהילים צו): "מזמור שירו לה' שיר חדש", שזהו השיר, ששרו פרות הבשן. וזה בחינת מיטה ושולחן וכיסא ומנורה הם תיקונהא דשכינתא . ובחינת הגן, כי אדם הראשון נתגרש מן הגן, ושבת אגין עלוהי, כמובא (עיין זוהר שמות קלח). ושבת הוא בחינת מלך שהשלום שלו, בחינת האדם הנ"ל, שהוא מלך, שהיה שלום בימיו, ועל כן עמד עצמו אצל שבת; והשאר לא באר.
(ענה ואמר אחר שסיפר המעשה הזאת בזו הלשון).
המעשה הזאת היא הפלא גדול, והכל אחד. הבהמות וכו' והכיסא וכו' והגן הכל אחד. פעם נקרא (הבחינה המרומזת בהסיפור) בשם זה, ופעם בשם זה; הכל לפי העניין והבחינה.
והדברים עמוקים נפלאים ונוראים מאד מאד.
(גם אלה דברי רבנו נרו יאיר),ויש עוד, ואין צריכין לגלות לכם. גם יש עוד מה שהמלך, שהיה בהמדינה הנ"ל, עשה דבר כנגד החמה, ודבר כנגד הלבנה (היינו שאלו הדברים היו מרמזים על חמה ולבנה), והלבנה היתה אוחזת נר בידה, וכשמגיע היום אזי אין הנר מאיר, כי שרגא בטיהרא [נר בצהרים אינו מועיל] וכו', וזהו שאמרה הלילה אל היום: מפני מה, כשאתה בא, אין לי שם (כמבואר לעיל), כי ביום אין מועיל הנר כלל.
פירוש המעשה הוא כמו הכיסא, שעשה המלך, כנ"ל, שעיקר החכמה שצריכין לידע איך לסדר הדברים. כמו כן מי שבקי בספרים, וליבו שלם יוכל להבין הפירוש, אך צריכין לסדר הדברים היטב, כי פעם נקרא כך, ופעם נקרא כך, וכן בשאר הדברים, היינו בפירוש של המעשה לפעמים נקרא האדם של המעשה הנ"ל בשם זה, ולפעמים בשם אחר, וכן בשאר הדברים. אשרי מי שיזכה להבין דברים אלו לאמתתן. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
(כל זה דברי רבנו הקדוש עליו השלום זכר צדיק לברכה.)
(סיפורי מעשיות - מעשה יא' - מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו)
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~;
רמזים נוספים מתוך ספרי רבינו:
עיקר ביאת המשיח הוא לגלות האמת בעולם כי עכשיו האמת בגלות גדולה, וכל
אחד אומר שאצלו האמת, ועיקר האמת יתגלה על ידי משיח וזה עיקר הגאולה.
אמת ושקר הם בחינת מלך ועבד, ומחמת התגברות השקר, נחלף בן המלך
בבן העבד, עד שסברו על בן העבד שהוא בן המלך, ועל בן המלך להפך, כמבואר
ב"סיפורי מעשיות". ועיקר ביטול השקר והתגלות האמת הוא על ידי שמבטל עצמו
מכל וכל עד שהוא בבחינת עפר ממש, בבחינת "ונפשי לכל תהיה".
(אב"י הנחל השלם ה')חנוכה היא בחינת המשכת אור האמת, להכניע זוהמת השקר, שהוא בחינת מלוכת העבד, ולהגביר האמת, שהוא בחינת מלכות דקדושה של בן המלך האמיתי. על ידי אור הנר של חנוכה זוכין להמשיך הארת האמת גם בחשכת לילה, לבטל החילוף של העבד שנחלף בבן המלך, שנזכה לברר אמיתת השם, לידע מי ראוי לקרותו באמת בבחינת שם בן העבד, ומי ראוי לקרותו באמת בשם בן המלך, עד שיתגלה ויתפרסם שם הצדיק האמיתי, המאיר לכל אחד מישראל בכל מיני חושך ואפלה, ומצילו משטף מים רבים, שהם בחינת מימי המבול, המתגברים בכל פעם להחריב את העולם, חס ושלום.
כל בחינת השקר והחילוף של בן המלך שנחלף בעבד הוא רק בהשם, שמשקרין ומחליפין את השם מזה לזה, כמו בהמעשה הנוראה, שהחליפה המילדת את הולדות, והניחה את בן המלך אצל השפחה ובן השפחה אצל המלכה, ועל ידי זה טעו העולם וסברו, שבן השפחה הוא בן המלך ובן המלך האמתי הוא בן השפחה - הנה עיקר החילוף הוא רק בהשם, כי בוודאי גוף הולדות אי אפשר להחליף, כי בן המלך בכל מקום שהוא הוא בן המלך באמת, וכן להפך, בן השפחה, בכל מקום שהוא הוא בן השפחה, רק עיקר השקר והחילוף הוא בהשם, שעל ידי החילוף גרמה שקראו לבן השפחה שם של שקר, כי קראו אותו בשם בן מלך, וכן להפך, את בן המלך קראו שם בן השפחה. וכן בכל החילופים והשקרים שבעולם, מה שיש אחד שמפורסם בשם צדיק בשקר או להפך שחולקין על הצדיק האמת ואומרים עליו שקרים כאילו היה רשע, או ששניהם צדיקים אבל אחד גדול מחברו אלפים ורבבות מדרגות בלי שיעור. ואצל העולם הוא בהיפוך שהקטן במעלה הוא גדול ומפורסם אצלם מאד והגדול במעלה קטן אצלם. וכיוצא בזה שאר השינויים והחילופים שיש בעולם - בכלליות העולם ובפרטיות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, כל אלו החילופים והשינויים הם רק בבחינת השם, כי הצדיק האמיתי בכל מקום שהוא הוא צדיק אמיתי, ואותו בעצמו בוודאי אינם יכולים להחליף, חס ושלום, רק עיקר החילוף הוא בהשם שקורין לו שם של שקר שאומרים עליו שקרים שאינו צדיק וכיוצא בזה. וכן כשרשע או קטן במעלה מפורסם בשם צדיק גדול מאד. באמת אף על פי כן זה המפורסם בכל מקום שהוא הוא כמו שהוא, רק עיקר השקר והחילוף הוא בשם, שקורין לו שם של צדיק גדול בשקר!
(אב"י הנחל השלם מכתב מג')
צריך לזכור היטב גודל מעלת אצילות נפשו היקר, ולהאמין שנפשו בשרשה היא גדולה ויקרה וגבוהה מאד מאד מאד, ואלפי אלפים ורבי רבבות עולמות בלי שיעור תלויים בה. וצריך להתגבר בכל עוז לרחם על עצמו לבל יאבד אוצרות יקרות וחמודות שבנפשו, ולהצילה מן העושק והיכלי התמורות שמחליפים ומקלקלים, ולהתנהג בנימוס המלכות דקדושה של בן המלך האמת שנחלף, שהוא המלך על כל ישראל לדור דור לנצח.
{אב"י הנחל השלם - חלק ג' - מכתב רלט'}
מתוך ליקוטי הלכות - הלכות ברכת השחר - הלכה ג' :
באמת עיקר המלוכה שייכה רק לישראל כי כל ישראל בני מלכי הם. כי כל העולם ומלואו לא נברא אלא בשביל ישראל כמו שכתוב בראשית וכו' בשביל ישראל שנקראו ראשית וכו'. והכל שייך ומשועבד להם וכמו שהיה קצת בימי דוד ושלמה שהיה עיקר המלוכה אצל ישראל. וכמו שיהיהי לעתיד כשיבוא משיח צדקינו. שאז תשוב המלוכה לישראל. וכולם יהיו משועבדים תחת ישראל......
וזה סוד יצחק וישמעל יעקב ועשיו שמחמת בחינת היכלי התמורות שנמשך שהוכרח אברהם ליקח שפחה להוציא תחילה הפסולת שהיה בו מחטא אדם הראשון שהוא העיקר שהתחיל לתקנו. שמזה הפסולת שנמשך מזוהמת הנחש נולד ישמעל בן האמה. ומחמת החליפין של היכלי התמורות לא ניכר בעולם מי בן האמה ומי בן המלכה. שהיא בחינת שרה שנקראת על שם המלכות ששרה על כל העולם. ועל כן התפאר ישמעאל שהוא העיקר זרע אברהם והממשלה בחינת מלכות שייך לו......
וזהו גם כן בחינת יעקב ועשיו. כי שם היה בחינת אחיזת החליפין של היכלי התמורות בבטן אחת.....
כי החליפין של היכלי התמורות משתנים בכל פעם בכמה בחינות שונות בלי שיעור. וגם אצל כל אדם בפרטיות בפני עצמו נתרבים השיוניים והתמורות בלי שיעור וערך ומספר שזהו בחינת כל העליות והירידות העוברים על כל אדם כל ימי חייו מיום היותו עד יום מותו.......
ועל כן דוד המלך עליו השלום דייקא הרבה להתפלל על זה הרבה יותר משאר הצדיקים. כי עיקר תיקון היכלי התמורות הוא על ידי דוד שעסק בתיקון זה ביותר. והוא יגמור זה התיקון בשלימות בימי משיח צדקינו שהוא בחינת דוד שאז יוגמר זה התיקון בשלימות כידוע.....
ועל כן השתדל דוד על זה ביותר. כי הוא היה צריך לזכות למלוכה דקדושה על ישראל. ועל כן התגבר עליו הבעל דבר ביותר כי הוא רוצה תמיד להחליף בחינת בן המלך לבחינת בן השפחה. ובפרט על נפש בן המלך בעצמו שהוא דוד שהוא המלך באמת על ישראל. על כן רצה להתגבר עליו ח"ו ביותר. אבל הוא בגודל כוחו וריבוי תפלותיו זכה לבטל מנפשו כל בחינת הזוהמא של בחינת עבדות עד שזכה למלוכה דקדושה של בן המלך האמת להיות מלך על כל ישראל לעולם.....
מעשה הנ"ל של בן מלך שנחלף כוללת כל התורה כולה. וכל מה שעבר מתחילה ועד סוף. מתחילת חטא אדם הראשון שנתגרש מהגן עדן מחטאו שמרומז במהעשה הנ"ל כמבואר בסופו שם, עד הגמר עד שיבוא משיח צדקינו ויטול המלוכה ותשוב המלוכה לבן המלך האמת......
התורה היא בחינת ארון העדות כשכהניחוהו על הפרות התחילו לשורר, שכל זה שייך לתיקון ובירור נפשו מבחינת החילוף הנ"ל כמובן בהמעשה הנ"ל.....
